PROFITEROLE CHERIE, מותק של פרופיטרול

גבעות קטנות של אושר (צילום: שרון היינריך)
את פיליפ אורקה אני פוגשת לאחרונה לא מעט, השף פטיסייר החייכן הזה שקיבל את תואר ה MOF (Meilleur Ouvrier de France) בשנת 1994, נמצא כמעט בכל מקום בעולם הפטיסרי הצרפתי העדכני. הוא מתפקד מזה מספר שנים (מאז 2003) כנשיא איגוד בעלי תואר ה MOF בתחום הפטיסרי, מתוקף תפקידו הוא גם זה שמכריז על הזוכים החדשים בתואר כל ארבע שנים, מעמד הנחשב לאחד החשובים ביותר בתחום הפטיסרי העולמי. במקביל, מככב אורקה כאחד השופטים הבולטים בתכנית QUI SERA LE PROCHAIN GRAND PATISSIER המשודרת בערוץ FRANCE2. ואם לא די בכך, הרי שממש לפני כמה חודשים, החליט אורקה לפתוח מקום משלו בפריז, ולא סתם בפריז, אלא באחד האזורים המדליקים ביותר של העיר, אזור המארה הצפוני.

אורקה בפעולה (צילום: שרון היינריך)

כחלק מגל המונו-פרודקט בתחום הפטיסרי, קרי חנויות המבוססות מוצר אחד כמו חנות האקלרים של כריסטוף אדם, חנות הפחזניות POPELINI וכדומה, גם אורקה החליט לפתוח מקום בשם PROFITEROLE CHERIE המבוסס על סוג אחד של פטיסרי, הפרופיטרול. "בחרתי בפרופיטרול משום שאני מאוד אוהב את הקינוח הזה. בצק רבוך (בצק שו) במגוון של מילויים וציפויים, המורכב לכל לקוח על פי הזמנה. הרעיון היה לפתוח מקום המאפשר גם טעימה במקום, ולא רק רכישת קינוחים הביתה" מסביר לי אורקה, כשאנחנו יושבים ומנשנשים פרופיטרול. לא מדובר בעניין של מה בכך, שהרי רוב הפטיסרי בפריז מוכרות קינוחים ללא אפשרות לשבת במקום. בעיר בה יש מעל 30 מיליון תיירים כל שנה, הרי שאחד המחזות המזוהים ביותר עם העיר, הוא פיקניקים קולינריים המורכבים, איך לא, גם ממיטב הקינוחים הפריזאיים הנמכרים בעיר. בחודשי החורף, מהווה העובדה הזו בעיה, משום שלא נעים לשבת ולנשנש את הקינוחים בגנים או על ספסל פריזאי. כאן, זיהה אורקה חוסר והחליט לפתוח מקום שיוכל להוות עבורכם נקודת עצירה מתוקה באזור שבלי כל קשר לפרופיטרול, אתם חייבים לבקר בו.

הבסיס של כל פרופיטרול, בצק רבוך איכותי (צילום: שרון היינריך)

המקום, הורוד משהו, מעוצב בצורה נעימה והוא מכיל מטבח פתוח בו רוקחים את המנות, החל משלב אפיית בצק הפחזניות (ואז יש ריח, אוי הריח) ועד לשלב ההרכבה הסופית של הפרופיטרול, וכן מתחם ישיבה גדול יחסית. תוכלו לשבת לצד אחד השולחנות הפזורים במקום, או לקחת את הקינוחים הביתה, אפילו את אלה העשויים עם גלידה! "את חייבת לטעום את מנת המון-בלאן, היא אחת האהובות ביותר על הלקוחות שלנו גם מבחינת הטעם וגם מבחינה ויזואלית" מתעקש אורקה, וכמובן שאני מצייתת. פרופיטרול המון-בלאן, המכיל קרם ערמונים כיאה לכל קינוח בשם זה, משתייך לקבוצת הממולאים בגלידה, ולמה הכוונה? במקום תוכלו למצוא שתי קטגוריות מרכזיות של קינוחים - כאלה הממולאים בקרמים, וכאלה הנקראים GLACEES, קרי ממולאים בגלידה. כמובן שהאחרונים מתאימים ביותר לעונת הקיץ, אבל גם בחורף הם נהדרים.

לקחת הביתה, או לשבת במקום (צילום: שרון היינריך)

אורקה נכנס למטבח ורוקח לי באופן אישי את מנת המון-בלאן. הוא לא נמצא במקום באופן יומיומי, ומי שמתפעל את המקום הם צוות הפטיסיירים שעובדים עמו. אבל הפעם, הוא עוטה את המקטורן עם הקולר הכחול לבן אדום, אותו קולר שיכול לענוד רק מי שזכה בתואר ה MOF, ויוצר עבורי את היצירה שלו. מכיוון שהערמונים נחשבים לאגוזי חורף, הרי שהשילוב בינם לבין גלידה קרה מסקרן מאוד. הוא בוחר את הפחזנית היפה ביותר בעיניו. עגלגלה, עם הרבה מקום למילוי בתוכה, כזו שתפחה יפה באפייה, מעליה שכבה של בצק פריך שהוצמד אליה באפיה ויצר מעין קרום קרוקנטי נפלא. בעדינות הוא קוטם את חלקה העליון ומתחיל במלאכת המילוי, כמות נדיבה של גלידת ערמונים, קונפי של קסיס, שאנטיי וניל, חתיכות של ערמונים מסוכרים ופיסות עדינות של מרנג. וכאילו לא די בכך, מניח לי אורקה ליד המנה כוסית קטנה של רוטב ערמונים חמים עם וניל. הטעם נפלא! הבצק עצמו נהדר ועשוי בדיוק במידה הנכונה, השילוב של הגלידה עם הבצק הקורקנטי נהדר וכל מרכיבי המנה ביחד משתלבים בצורה נעימה. כמובן שכמו כל שילוב של גלידה עם רוטב חמים, גם כאן זה עובד והכמות הנדיבה של הרוטב שהוגשה לי בהחלט מספקת.

פרופיטרול לימון בהכנה (צילום: שרון היינריך)

עוד טעמתי את ה CITRON MERINGUE, הפרשנות של אורקה לטארט הלימון הקלאסי, המשולב במקרים רבים עם שכבה של מרנג. במקרה שלנו, ממלא אורקה את הבצק הרבוך בקרם לימון עשיר וחמוץ במידה, מעליו מניח מעין דסקית של מרנג צחור עם שקע קטן, אליו הוא מזלף קומפוט של לימון. מעל הקומפוט מזלף אורקה עוד מנה של קרם לימון ואת כל היצירה מעטר במקלות דקים של מרנג. את המנה מקשט אורקה עם זסטים של ליים המעניקים לה מרירות עדינה ורעננות. אני חייבת להודות שאני לא מחובבות לימון בעוגות, למרות שאת טארט הלימון המושלם של ז'אק ז'נה אני מוכנה לאכול בכל דקה ביממה. במקרה של פרופיטרול הלימון של אורקה, שילוב הטעמים נהדר והאיזון בין המתיקות והחמיצות עושה טוב למנה. גם כאן, הבצק הרבוך בשילוב שכבת הבצק הפריך הפציחה, היה נפלא.

פרופיטרול מון בלאן, מניחים את הזהב על היהלום (צילום: שרון היינריך)

ואיך אפשר בלי קרם ערמונים חמים (צילום: שרון היינריך)

בגזרת הפרופיטרולים עם הגלידות תמצאו, בין השאר, טעמים נוספים כמו וניל, קפה, קרמל, תותים ושוקולד. בגזרת אלו הממולאים בקרם תמצאו את הוניל, פרלינה, לימון ותפוז. כמובן שישנם גם טעמים מתחלפים בהתאם לעונות השנה ולחומרי הגלם הטריים. לטעמי, גם המחיר לא גבוה מדי (6 יורו ליחידה), בהתחשב בעובדה שמדובר במנה יפה בגודלה המוגשת בישיבה במקום. אז אם אתם במארה הצפוני, והמלצה שלי - אתם חייבים להיות שם, קפצו למקום החדש של אורקה, מובטחת לכם חוויה מיוחדת ומתוקה.

PROFITEROLE CHERIE

שעות פתיחה: שלישי עד שישי 12:30-20:00, שבת וראשון 10:00-20:00
17, rue Debelleyme
75003 Paris
מטרו: FILLS DE CALVAIRE

שלכם
שרון

פונדנט שוקולד ודובדבנים שחורים פריזאי של JEAN-PAUL HEVIN

פונדנט שוקולד ודובדבנים, לא תוכלו להפסיק לאכול (צילום: שרון היינריך)
ז'אן-פול אבה מקבל אותי בחיוך קטן במעבדה שלו. אדם צנוע, ביישן וממעט להביע רגשות, החיוך הזה הוא לא מעט והוא משמח אותי מאוד. הוא מכניס אותי אחר כבוד לאחד המקומות המרגשים ביותר, מאחורי הקלעים של השוקולטרי שלו, למקום בו נרקחים הקינוחים הנמכרים בחנויות שלו. אבה, הוא שוקולטייר, אך מפורסם מאוד גם בקינוחי השוקולד שלו. בעבר, הסבירה לי חברתי השף פטיסיירית המוכשרת, קליר דמון, ששוקולד הוא חומר גלם שקשה מאוד לעבוד עמו בפטיסרי כמו שצריך. על פי ההסבר המלומד שלה, יש בעייתיות בהבדלי הטמפרטורות בהם צריך לאכול שוקולד או פרי. בדרך כלל, קינוח שוקולד קר, יצטרך לנוח מעט מחוץ למקרר לפני אכילתו משום שהוא צריך לעלות מעט בטמפרטורה על מנת שהמרקם והטעם יהיו נכונים. אם בקינוח שכזה יש גם פרי, הרי שהוא יאכל בטמפרטורה גבוהה מדי, דבר שיפגע לטענת דמון בטעם ובמרקם. כמובן שהתאוריה של דמון, מתאימה מאוד לצורת העבודה שלה, שהרי היא ידועה מאוד בקינוחי הפירות האינטליגנטים שלה, שעליהם כתבתי רבות. אגב, עוגת השוקולד המפורסמת של דמון איננה מכילה בתוכה פרי, וזו בעצם העוגה היחידה שלה בה אין פירות.

אבה, דווקא כן מייצר קינוחי שוקולד והם כל כך טובים. נכון הוא, שרוב קינוחי השוקולד שלו לא מכילים פירות, הם נשענים בעיקר על טעמי הפרלינה, הטונקה, האגוזים והמרנגים וכל אחד מהם שווה טעימה. בפוסט הזה, לא אסקור את השוקולטרי - פטיסרי של אבה, זאת אעשה בפוסט נפרד בו גם אספר לכם על חווית הביקור במעבדה. ועד אז, אני חייבת לשתף אתכם במתכון שנתן לי אבה ואתם חייבים לנסות אותו ממש עכשיו, כל עוד יש דובדבנים טריים.

דובדבנים בשוק מונז', לא שהאספרגוסים לא מהממים (צילום: שרון היינריך)

פונדנט שוקולד מריר עם דובדבנים שחורים, יש משהו שיכול להיות יותר טוב מזה? כשאבה נתן לי את המתכון, לא היו דובדבנים טריים בשוק, וכפי שאתם יודעים, בפריז עובדים רק עם חומרי גלם טריים. ממש כמו מעצבי אופנה, יוצרים השף פטיסיירים קולקציות חדשות בכל כמה חודשים, בהתאם לפירות אותם ניתן למצוא בשוק, בהתאם לחגים, למזג האוויר ולרוח היצירה שלהם. אז המתנתי בסבלנות, אבל ממש בסבלנות. אפילו קניתי לי צנצנת דובדבנים איכותיים, אבל לא טריים, וגנזתי אותה. החלטתי שאת המתכון של אבה אני חייבת לעשות "קום-איל-פו", על פי ההנחיות של המאסטר. ואז הגיע לו חודש יוני ההפכפך, 20 מעלות מתחלפות תוך יממה ב 35, העיר מתמלאת בסניקרסים ובכובעי קש והאור של השמש על הסיין נראה כמו יהלומים מלוטשים שמנצנצים ללא הפסקה. ובשווקים? בשווקי האוכל של פריז, כאילו כדי להתריס, ערמות של דובדבנים אדומים ומבריקים, כאלה שמתפוצצים בפה ומלכלכים את הידיים באדום עמוק. ואז הבנתי, זה זמן הפונדנט.

מוכנים לאפייה? (צילום: שרון היינריך)

מתכון פשוט, ערמומי ובעיקר מלא בשוקולד משובח. אבה עובד רק עם השוקולד הטוב ביותר, לכן כאשר מכינים את המתכון שלו, מומלץ מאוד להשקיע ולעשות שימוש בשוקולד באיכות מעולה. חשוב לזכור שכאשר קינוח מבוסס ברובו על חומר גלם אחד, מומלץ בחום שחומר הגלם הזה יהיה איכותי ביותר. ואחרי ההרצאה, הנה המתכון מלווה באזהרה - מדובר בפצצת אנרגיה שלא ניתן להפסיק לאכול! השילוב של השוקולד המתוק (לא מדי, משום שמדובר בשוקולד מריר) עם חמיצות הדובדבנים פשוט מושלם. כך גם השילוב בין המרקם הפונדנטי הרך של העוגה כולה עם שכבת הגנאש המנוקדת בדובדבנים עסיסיים. אבה יודע את העבודה, ועכשיו גם אתם יכולים.

ועוד קטנה, את הצילומים של הדבר המענג הזה עשיתי בפריז, והשתמשתי ברקעי הצילום של יעל יניב המדהימה. אני כל כך מרוצה מהתוצאה ואני רוצה לפרגן לה מכל הלב :-)

פונדנט שוקולד ודובדבנים/ז'אן-פול אבה
תבנית בגודל 33X8ס"מ

חומרים:
גנאש המוחבא בפונדנט:
100 גרם שמנת מתוקה
100 גרם שוקולד מריר 67%
100 גרם דובדבנים טריים (עדיף שחורים) מגולענים, חצויים. במקרה חירום, אבל רק במקרה כזה :-) אפשר לעשות שימוש בדובדבנים מקופסא, מגולענים.

פונדנט:
220 גרם שוקולד מריר 67%
38 גרם חמאה
45 גרם חלמונים
210 גרם חלבונים
55 גרם סוכר
33 גרם קמח מנופה
45 גרם אבקת סוכר מנופה

הכנה:
גנאש:
מביאים שמנת לסף רתיחה, יוצקים על השוקולד המריר. ממתינים כעשרים שניות, מערבבים עד לקבלת גנאש חלק. מוסיפים דובדבנים ומערבבים. יוצקים את הגנאש לתבנית/רינג בגודל 29X6 מרופד בניילון נצמד ומכניסים למקפיא.

פונדנט
ממיסים שוקולד בבן מארי, מוסיפים את החמאה ואת החלמונים, ומערבבים נמרצות. מניחים לצינון.
מקציפים את החלבונים עם הסוכר, מעבירים מעט מקצף החלבונים לתערובת השוקולד החמימה ומקפלים.
מאחדים את תערובת השוקולד עם החלבונים בתנועות קיפול, עד לקבלת מסה אחידה. מוסיפים קמח ואבקת סוכר מנופים.

הרכבה:
מרפדים רינג או תבנית בגודל 33X8ס"מ בנייר אפייה. יוצקים חצי ממסת הפונדנט אל התבנית. משקיעים בלב המסה את גנאש השוקולד הקר. יוצקים את יתרת המסה על גנאש השוקולד ומכסים אותו באופן מלא. 
אופים כ 20 דקות בתנור שחומם מראש ל 180 מעלות, עד שהפונדנט מתייצב, אך לא מתייבש מדי.

מגישים בטמפרטורת החדר, אפשר לשמור במקרר כמה ימים.

בתיאבון :-) (צילום: שרון היינריך)

בתיאבון
שרון

איזה באגט יאכל הנשיא הולנד השנה? או מי זכה בתחרות ה BAGUETTE הטוב ביותר בפריז לשנת 2015

הכוכב הבא, הבגט הטוב ביותר בפריז לשנת 2015 (צילום: שרון היינריך)
מדי שנה, מגיעים מאות בולנז'רים פריזאיים מצוידים בבגט אחד ובהרבה תקווה, למקום בו מתקיימת תחרות הבגט הטוב ביותר בפריז לאותה שנה. כל אחד מהם בטוח בכל ליבו שהבייבי שלו הוא הוא הבגט הטוב ביותר בעיר האורות. הבגטים נלקחים אחד אחד, על ידי נציגים של התחרות, נשקלים ונמדדים (ממש כמו תינוק שנולד), מסומנים במספר ומועברים לצוות השופטים. רק אחד מתוך מאות המקלות המנחמים הללו יהיה הבגט אותו יאכל במשך שנה שלמה נשיא הרפובליקה הצרפתית.

השנה, התקיימה תחרות הבגט הטוב ביותר בפריז לשנת 2015, ב 26 למרץ. כל האופים של עיר האורות הוזמנו לקחת חלק בתחרות, ומתוכם התמודדו 231 בולנז'רים, מ231 בולנז'רי שונות בעיר על התואר הנכסף. צוות השופטים מנה 15 אנשים, חלקם שפים, חלקם בולנז'רים וחלקם נציגי העם, שנבחרו על ידי הגשת בקשה להשתתפות דרך אתר העירייה של פריז. אחד השופטים הבכירים השנה, היה השף גיום גומז, שף ארמון האליזה. גומז בעצמו הוא בעל התואר (MOF (Meilleur Ouvrier de France, תואר הניתן אחת לארבע שנים לטובים ביותר בתחומם, בתחומים שונים של מלאכת יד. גומז זכה בתואר זה בתחום הבישול והצטרף בכך לאחת הגילדות החשובות ביותר בתחום הקולינריה הצרפתית.

מידת האפייה ופיזור הפירורים הם רק חלק מהמדדים הנלקחים בחשבון (צילום: שרון היינריך)

השופטים קיבלו לידם 231 בגטים, כשכל בגט ממוספר ולצוות השופטים אין כל יכולת לדעת מי אפה את אותו הבגט. עוד בשלב קליטת הבגטים מידי הבולנז'רים, נבחן משקלו ואורכו של כל בגט, אם לא עמד בתנאי התחרות, הרי שכלל לא הועבר לשופטים. על הבגט להיות באורך של 55 עד 65 ס"מ, במשקל של בין 250 ל 300 גרם ולהכיל עד 18 גרם מלח לקילוגרם אחד של קמח. במשך יום שלם, טעמו שופטי התחרות את כל הבגטים. קשה לדמיין את הכמות הזו, אך בעצם מדובר בטעימה קטנה מכל אחד מהם, כשהשיפוט נעשה בהתייחס למדדים נוספים שאינם קשורים לטעם.

במהלך בחינת הבגטים, התייחסו השופטים לפרמטרים שונים כגון: אפייה, טעם, פירורים, ריח ומראה. כל המשתנים הללו נלקחו בחשבון ובסופו של דבר, לאחר שעות ארוכות של בציעת הבגט ובדיקת כל הפרמטרים לעיל, נבחר הבגט הזוכה לשנת 2015. עת בחרו השופטים את הבגט, הם לא ידעו שהם בעצם "עושים" היסטוריה, משום שבפעם הראשונה בהיסטוריה של התחרות, הם בחרו בבולנז'ר שזכה בעבר כבר בתואר הנכסף. הבגט הטוב ביותר בפריז לשנת 2015 הוא הבגט של הבולנז'ר ג'בריל בודיאה (Djibril Bodian), שעובד בסניף של הבולנז'רי Le Grenier a Pain. הבולנז'רי השכונתית הזו ממוקמת בגבעת מונמרטר, למרגלות כנסיית הסאקרה-קר. בודיאה, זכה כבר בשנת 2010 בתואר ובזכייתו הנוכחית הוכיח שהוא ממשיך לייצר בגט מעולה ושומר על עקביות באיכות המוצר.

חפשו את הבולנז'רי הזו וקחו לכם בגט לדרך (צילום: שרון היינריך)
חפשו את התואר על חלון הבולנז'רי (צילום: שרון היינריך)

כמובן שמיהרתי אל הבולנז'רי הקטנה שברובע ה 18 לטעום את הבגט הזוכה, וכמוני עוד רבים שעמדו בתור. במבט ראשון הבגט נראה טוב מאוד, כבר בנגיעה הראשונה ניתן להרגיש שהקראסט שלו מעולה, הצבע שזוף עדין והריח נפלא. בצעתי את הבגט במרכזו והסאונד שליווה את התהליך היה בהחלט זה שאני אוהבת. מבחינת טעם, הרי שמדובר בבגט מעולה, אבל טעמתי בגטים טובים ממנו. בוודאי שמדובר בעניין של טעם, כמו גם פרמטרים שונים אותם בחנו השופטים בעין מקצועית. בכל מקרה, הכנסתי אל הבגט גבינת רוקמדור נפלאה ועלה של שום בר (כן, יש כזה דבר) והתמוגגתי.

ואל תשכחו להצטייד בגבינה בחנות הסמוכה (צילום: שרון היינריך)

הזכייה בתואר היא בעיקר עניין של כבוד, אך כמובן שהיא מביאה אל בודיאה לקוחות רבים, המעוניינים לטעום לפחות פעם אחת את הבגט הטוב ביותר בעיר האורות. אבל הדבר המרגש ביותר בזכייה בתואר זה, הוא העובדה כי מעתה ועד תחרות הבגט הטוב ביותר בפריז בשנת 2016, יהיה בודיאה ספק הבגט של ארמון האליזה, הלא הוא ארמון הנשיאות. אם תרצו, מעתה יאכל הנשיא הולנד את הבאגט של בודיאה בכל ארוחת בוקר, אין יותר מרגש מזה לאופה ממאפייה שכונתית שלחמים ומאפים הם כל חייו.

ומעתה, הבגט של הנשיא הולנד (צילום: שרון היינריך)

אם גם אתם רוצים לטעום את הבגט הטוב ביותר בפריז לשנת 2015, שלבו אותו בביקור בגבעת מונמרטר:

Le Grenier a Pain
38 rue Abbesses
75018 Paris
שעות פתיחה: חמישי עד שני 07:30-20:00

שלכם
שרון





WALAKU חוויה יפנית בלב פריז

יפנית בפריז, על כל המשתמע מכך (צילום: שרון היינריך)
יושיקו מקבלת אותי בקידה עמוקה ומכניסה אותי אל סלון התה של וואלאקו. מקום קטנטן שכמעט ואי אפשר להבחין בו עת חולפים לידו, באחד הרחובות הקסומים שברובע השביעי. כשמדברים בפריז על סלון-דה-תה הכוונה היא לבתי הקפה בהם מגישים תה, קפה, קינוחים וגם מגוון מנות של אוכל. בוואלאקו מדובר ממש בסלון תה, כזה אותו אפשר למצוא בעיקר ביפן. יש בו 8 מקומות ישיבה, ארבעה ליד שני שולחנות וארבעה ליד הבר, עליו רוקח השף פטיסייר היפני טקנורי מורטה Takanori MURATA את הקינוחים היפניים המסורתיים שלו. 

מורטה מזמין אותי להתיישב ליד הבר, לא לפני שפורס עליו משטח לבן נקי ושורה של כלי עבודה המסודרים כמו חיילים במסדר. הכלים עדינים, נקיים, פונים אל אותו הכיוון וכלל לא מזכירים את אלו המעטרים את מעבדות הפטיסרי הצרפתיות. נראה שמורטה מתכנן כל צעד בקפידה, הוא מניח על משטח העבודה כמה כדורים צבעוניים ומסביר לי בצרפתית יפנית שאלו הם כדורי מחית השעועית. "בכל קינוח יפני שמים באופן מסורתי מחית של שעועית אדומה, או שעועית לבנה, או את שתי המחיות גם יחד" מסבירה לי יושיקו.

מורטה רוקח לי את הוואגאשי הראשון שאטעם בחיי (צילום: שרון היינריך)

מעביר את השעועית במסננת המיוחדת (צילום: שרון היינריך)
ספגטי של שעועית (צילום: שרון היינריך)

וואלאקו היא הפטיסרי המייצרת את הקינוחים למסעדה היפנית AIDA הנמצאת ממש בצמוד אליה. איידה היא מסעדת כוכב מישלן, הנחשבת לאחת המסעדות היפניות הטובות בפריז. מורטה מסביר לי שהמטבח של המסעדה ומקום יצור הקינוחים מופרדים, משום שהקינוחים היפניים סופגים הרבה ריחות ויש לייצר אותם במתחם נפרד ממקום ייצור האוכל. במקביל להיותה יצרנית הקינוחים של איידה, וואלאקו עומדת גם בפני עצמה כמקום לארוחת צהריים יפנית קלה וכן לשעת תה מסורתית הכוללת תה יפני ופטיסרי יפנית עם נגיעות צרפתיות. "בתחילה, היינו עושים שימוש רק בחומרי גלם מיפן" מסבירה לי יושיקו "עם הזמן שינה מורטה את התפיסה שלו והבין שכדי להיות נגיש יותר לפריזאים, עליו לשלב חומרי גלם צרפתיים בפטיסרי היפנית". הכוונה של יושיקו היא שמורטה עושה שימוש לעתים בחומרי גלם תוצרת צרפת, אך לא מדובר בשינוי אופי הקינוחים, הנעשים עדיין על פי מיטב המסורת היפנית.

קצב העבודה של שף מורטה מהיר ומדויק (צילום: שרון היינריך)

"מיד נתחיל בהדגמה" מסביר לי מורטה ואני נדרכת כולי. הרצינות הזו בה הוא מתייחס להכנת הקינוחים מרשימה אותי וגורמת לי מיד להרגיש כאילו אני בסוג של מקדש. מורטה מתייחס לקינוחים שלו כמו שג'ירו מתייחס לסושי בסרט המעולה "ג'ירו חולם על סושי". כל כך הרבה רצינות, כבוד וכוונה יש במורטה, פשוט מעורר הערכה. את דרכו בתחום החל בגיל 18 בטוקיו, עת למד כשנתיים את המקצוע בבית ספר מיוחד ללימודי הקונדיטוריה היפנית המסורתית. לאחר מכן עבר לקיוטו שם התמחה אצל סואטומי SUETOMI בהכנת המתוקים היפניים, הוואגאשי WAGASHI. בשנת 2005 הגיע בפעם הראשונה לפריז ונשאר בה תקופה מסוימת, לאחר מכן חזר ליפן ובשנת 2011 חזר לפריז והקים את וואלאקו.

"גברתי, את מוכנה להדגמה?" מורטה מגלגל את הכדור האדמדם ומסביר לי שזו המחית של השעועית האדומה. לאחר מכן הוא לוקח את הכדור הורוד ומשטח אותו מעט, כך גם הוא עושה לכדור הבהיר. ביחד הוא מניח אותם על מסננת במבוק עדינה, משטח אותם עוד ועוד עד שהם נעלמים. מורטה מרים את המסננת וחושף בפני את זילופי מחיות השעועית הצבעוניות בגאווה. לאחר מכן הוא לוקח כדור של מחית שעועית אדומה ובתנועות מהירות מדביק אליו, באמצעות צ'ופ סטיקס, את זילופי המחיות הצבעוניים. הוא פורס באמצעות סכין חדה חתיכות קטנות של תות מיובש, ובאמצעות מקד פרח יוצר פרחים קטנים וורודים ממחית שעועית ומעטר את הפונפון. קינוח נולד, פונפון של מחיות שעועית צבעוניות עם תות מיובש ועיטורים של פרחים ורודים עדינים. "הקינוח הזה משתנה בהתאם לעונה. עד סוף יוני יעטרו אותו תותים מיובשים, ולאחר מכן אעשה שימוש בפירות אחרים" מסביר מורטה.

כל כך שונה מהקינוחים הצרפתיים (צילום: שרון היינריך)

הקינוח הצבעוני הזה נקרא הארו-נו-אוטוזורה, או בצרפתית LE RETOUR DU PRINTEMPS (חזרת האביב). יושיקו מגישה לי את הקינוח על צלחת, עם סכין מיוחדת המשמש גם כמזלג (אתם רואים, לא בכל העולם אסור להכניס סכין לפה) ולידו מניחה כוס תה מעוטרת, מכוסה במכסה. אני טועמת את הקינוח והאמת שהוא טעים לי, מוזר כל כך, אבל טעים. הוא כל כך שונה מהטעמים המוכרים לי בפטיסרי הצרפתית ובתחילה קשה לי לעכל את הטעם. לאט לאט, אני מתרגלת לעניין השעועית האדומה ולקלילות של הקינוח. יושיקו מסבירה לי שכמעט כל הקינוחים שהם מגישים הם ללא גלוטן וללא חלב ולכן מתאימים מאוד לאנשים בעלי רגישויות לחומרי הגלם הללו.

הדיוק הזה מדהים אותי בכל פעם מחדש (צילום: שרון היינריך)

מורטה נערך להדגמה הבאה, כאילו נערך לניסוי בעל-כימיה. הוא מניח מעין רצועה תכולה העשויה מאגר-אגר, על משטח העבודה ומציג בפני סכין רחבה ועליה חריצים מיוחדים, עמה יצר את הרצועה. "את הקינוח הזה יש להזמין יום או יומיים מראש, משום שיש להערך להכנתו" מסבירה יושיקו. הוא יוצר מעין כדור ממחית שעועית לבנה, עוטף אותו עם הרצועה התכולה ומעטר בפרח שעועית. זהו, הקינוח מוכן ומורטה מגיש לי אותו בשתי ידיים ובקידה קצרה, הוא מייחס כבוד עצום למקצוע ולאנשים הטועמים את היצירות שלו. הקינוח התכול נקרא הארו-נו-אוגוואווה או בצרפתית LE RUISSEAU DU PRINTEMPS (נחל האביב). גם כאן, טעם השעועית בולט, רצועת האגר-אגר עדינה מאוד ונותנת תחושה של רעננות בפה. גודלם של הוואגאשי מזערי ביחס לקינוחים הצרפתיים האישיים, הם מזכירים יותר פטיפורים קטנים. לכן, מסבירה יושיקו, בדרך כלל אדם ממוצע מזמין שניים או שלושה קינוחים אותם הוא אוכל לצד תה יפני אמיתי המוגש בצורה המסורתית.

וואגאשי טיים (צילום: שרון היינריך)

ואת הקינוח הזה תצטרכו להזמין מראש! (צילום: שרון היינריך)

אני מסיימת לטעום, ובמקביל מקפל מורטה את ערכת הכלים שלו ובכך מסמן לי שההדגמה הסתיימה. מורטה מכין מספר קופסאות עם מגוון קינוחים שהוזמנו על ידי לקוח. יושיקו מסבירה לי שיש הזמנות מראש לקינוחים הללו ומכיוון שהם מיוצרים רק על פי הזמנה (במקום או לקחת הביתה) הרי שהם טריים טריים. אנחנו נפרדים בקידה עמוקה ונפרדים לשלום. אני לא יודעת אם אחזור לטעום קינוחים יפנים בפריז, מה שבטוח הוא שאני חייבת לבקר ביפן, ומהר :-)

והכלים...מדהים. בתיאבון (צילום: שרון היינריך)



33, rue Rousselet 75007 Paris
שעות פתיחה: רביעי עד ראשון - 12:00-15:00 (ארוחת צהריים)  15:00-19:00 (שעת תה)
מטרו: VANEAU  או SEVRES-BABYLONE

שלכם
שרון

KOROVA עוגיות השלום העולמי של פייר ארמה

עוגיות השלום העולמי של פייר ארמה (צילום: שרון היינריך)
בפעם הראשונה טעמתי אותן אצל ג', היא ניסתה להרשים אותי עם עוגיות של פייר ארמה, גאון הפטיסרי, אחרי שטעמתי בערך כל יצירה שיצאה תחת ידיו. האמת היא, שמדי פעם, עוגיות פשוטות, הרבה יותר עושות לי את זה מקינוח מתוחכם. לעתים בלוטות הטעם שלנו לא רוצות להתחיל לפענח סמינריון של טעמים ומרקמים, ודי להן במשהו איכותי אך פשוט ובעיקר מנחם. טעמתי אחת ולא יכולתי להפסיק, ואולי זה החיסרון היחיד שלהן.

את העוגיות האלה שנקראות KOROVA בגלגולן הקודם, או עוגיות השלום העולמי בגלגולן המאוחר יותר רקח ארמה למסעדה פריזאית בשם KOROVA. את המתכון הוא העניק לקונדיטורית ובעלת ספרי הבישול הרבים, דורי גרינספן וזו פרסמה אותן לראשונה בספרה PARIS SWEETS. בהמשך, מעידה גרינספן, סיפר לה אחד משכניה שהוא ומשפחתו אוהבים מאוד את העוגיות ונוהגים לקרוא להן "עוגיות השלום העולמי", משום שהם מאמינים שצריכה יומית של המעדן הזה תוכל להביא לשלום עולמי. גרינספן אהבה מאוד את הרעיון ובספרה BAKING FROM MY HOME TO YOURS היא כללה את המתכון בשמו החדש.

באריזה או אחת אחת, גם כך תגמרו אותן מהר (צילום: שרון היינריך)

מיד למטבח, כל כך פשוט להכנה וכל כך טעים (צילום: שרון היינריך)

אז אני לא יודעת אם העוגיות האלה יביאו לשלום עולמי, אבל הן בהחלט עוגיות השוקולד הכי טובות שטעמתי. תוסיפו להן גלידה וצרו לכם קוקילידה ביתית ובכלל עשיתם לעצמכם את הקיץ. אני מזהירה מראש, הן ממכרות!

עוגיות KOROVA או עוגיות השלום העולמי/פייר ארמה

חומרים:
1/4 1 כוסות (175 גר') קמח
1/3 כוס (30 גר') אבקת קקאו משובח
1/2 כפית אבקת אפייה
160 גר' חמאה רכה, בטמפ' החדר
2/3 כוס (120 גר') סוכר חום בהיר
1/4 כוס (50 גר') סוכר
1/2 כפית מלח פלור-דה-סל (FLEUR DE SEL)
1 כפית תמצית וניל

150 גר' שוקולד מריר 70% קצוץ לחתיכות קטנות

הכנה:
1. מנפים ביחד קמח, קקאו ואבקת אפייה.
2. מערבבים חמאה במיקסר עם וו גיטרה עד לקבלת קרם חלק.
3. מוסיפים לחמאה את שני סוגי הסוכר ומקציפים (קרמאז'), מוסיפים תמצית וניל ומלח ומקציפים.
4. מנמיכים את מהירות המיקסר ומוסיפים את תערובת הקמח, קקאו ואבקת האפייה. מערבבים רק עד לקבלת גושי בצק.
5. מוסיפים שוקולד קצוץ ומערבבים עד לקבלת בצק קרוב לאחיד. מומלץ לערבב כמה שפחות.
6. אוספים את הבצק לגוש אחיד, מחלקים לשני חלקים ויוצרים מכל חלק גליל. מומלץ שקוטר הגליל יהיה 3.5-4 ס"מ.
7. עוטפים בניילון נצמד ומכניסים למקרר לשעה לפחות.
8. מחממים תנור ל 170 מעלות וחותכים את גלילי העוגיות לדסקיות ברוחב 1 ס"מ.
9. מניחים על תבנית מרופדת בנייר אפייה, יש להקפיד על מרווח בין העוגיות משום שהן מתרחבות.
10. אופים כ 12 דקות (תלוי בתנור). העוגיות תראנה לכם לא אפויות מספיק, אבל זה בסדר, הן מתקררות ומתקשות.


זה השלב שבו טורפים אותן...אפשר גם לקחת כף גלידה יפה לשים בין שתי עוגיות ולהעביר כך את הקיץ :-)
בתיאבון,

וגם קוקילדה. שתי עוגיות, מנת גלידה ולפה....מעדן! (צילום: שרון היינריך)


שלכם, שרון

להבת היצירה של השוקולטייר PATRICK ROGER

איש ואש לא יעצרו את הגאון הזה (צילום: שרון היינריך)
אם יש מישהו שאני מוכנה לגור אצלו במעבדה, זה פטריק רוז'ה. לא, אני לא מחפשת דירה וטוב לי בצימר הפריזאי שלי, אבל המעבדה של רוז'ה בהחלט יכולה להוות עבורי תחליף ראוי בעתות מצוקה. את רוז'ה אני מכירה מאז הגעתי לפריז, או אז קרץ אלי מהויטרינה שלו ההיפופוטם הענק וסימן לי להכנס לאחד מבוטיקי השוקולד שלו. מאז, הספקתי לבקר את השוקולטייר הגאון במספר הזדמנויות, במעבדה שלו שממוקמת בעיר הקטנה סו (SCEAUX), כשהפעם הראשונה והמרגשת מכולן הייתה ממש לפני שנתיים, בינואר 2013. מאז עבר הרבה שוקולד בנהר הסיין, ורוז'ה ואני הפכנו ידידים. הגעתי אליו עוד מספר פעמים למעבדה וכמובן שאת החנויות שלו אני פוקדת באופן כמעט יומיומי במהלך הסיורים הקולינריים שאני עורכת.

חודש ספטמבר 2014 החל בפעילות רגילה במעבדה של רוז'ה, עת עסקו במקום בייצור כמויות גדולות של שוקולד לקראת חגי החורף. הצוות עמל במלוא המרץ על תגבור מלאי בונבוני השוקולד למיניהם, טבלאות שוקולד רבות יוצרו ורוז'ה עצמו עסק בפיסול היצירות החדשות שיקשטו את הויטרינות בחגים המתקרבים. חגי החורף הם החגים האהובים על השוקולטיירים, גם משום שהחורף הוא חברו הטוב של חומר הגלם הרגיש הזה וגם משום שההכנסות מחגי החורף הן בעצם רוב ההכנסות השנתיות בתחום השוקולד. כך, בין כל פסלי השוקולד הגדולים שלו, עמם הוא נוהג לקשט את המעבדה, בין קופים להיפופוטמים, ובין חזה של אשה לראש של אורנגוטאנג, רקם רוז'ה את החלומות הבאים. אף אחד לא יכל היה לחזות את האסון שיגיע בסוף אותו חודש, בדיוק בתקופה בה הכל היה מוכן לקראת שיא השנה.

טבלאות שוקולד במעבדה של רוז'ה (צילום: שרון היינריך)

וכך, ביום אחד, נמס הכל. ב 29 לספטמבר פרצה שריפה במעבדה גדולת הממדים של רוז'ה. האש כילתה הכל, המיסה את כל פסלי השוקולד ומחקה כליל את כל המלאי שהוכן לחגים. קטסטרוף! זו לא מילה, מפעל חיים שלם של איש אחד פשוט נמס לו. מעריציו הרבים של רוז'ה ועמיתיו למקצוע התקשו להאמין. בערב הפתיחה החגיגי של סלון השוקולד שהתקיים באוקטובר 2014, הראה לי רוז'ה תמונות של המעבדה המפויחת וסיפר לי כי לפחות שנתיים יעברו עד שהמעבדה תשוקם ותבנה מחדש. מהר מאוד הודיע רוז'ה שהוא ממשיך לייצר שוקולד ולא עוצר לרגע, חברים למקצוע נרתמו לסייע לו ובחנויות העסקים המשיכו  להתנהל כרגיל. אבל מה עובר בנפשו של אמן שביום אחד כל יצירותיו נעלמות? איך ממשיכים מכאן? או אולי לא ממשיכים? כל השאלות הללו סקרנו אותי מאוד ובתאום עם רוז'ה, החלטתי לבקר אותו שוב במעבדה שלו, והפעם לא באולם הייצור הענק והמוקפד אליו הייתי רגילה, אלא במתחמי ייצור זמניים שישמשו אותו עד לשיפוץ המעבדה שנשרפה.

למרות העצב בעיניים, רוז'ה לא נח לרגע (צילום: שרון היינריך)

בדרך לסו הציורית והירוקה, חשבתי לעצמי, כמה קשה לו לאומן להתחיל הכל מהתחלה, כמה כאב לב הוא חווה, כמה תסכול. ניסיתי להבין מהיכן הוא שואב את האנרגיות להמשיך לייצר, מהיכן ההשראה והיכן טכנית כל זה קורה. הרכבת עוצרת בתחנה הקטנה, ואני צועדת לי בשבילים הציוריים. גשם ירד והטחב מכסה את חומות הבתים הפרטיים, סוד הגן הנעלם זה כאן. בחשש קל אני מתקרבת למתחם המעבדה, לא יודעת למה לצפות. גינת התבלינים של רוז'ה עדיין שם, אמנם חורף והפריחה לא בשיאה אבל היא עוד שם, הקלה. המעבדה הגדולה סגורה, חלונותיה נאטמו באמצעות לוחות עץ ושאריות פיח מסביב לפתחי האוורור מסגירים את מה שארע כאן ממש לפני כמה חודשים. ובתוך כל הדבר הזה, פתאום אני שומעת קולות של אנשים, בוקעים מתוך החדרים ששרדו וגם צליל של תבניות שוקולד הנחבטות אל השיש לטובת שחרור בונבוני השוקולד שיצקו אליהן. עובדים כאן.

התרנגולים של רוז'ה (צילום: שרון היינריך)

סטפנו, אחד העובדים הותיקים ביותר של רוז'ה מקבל אותי בכניסה למתחם ומוביל אותי לחדר בו עובד השוקולטייר. שם, בין תרנגולות עם כרבולות בצבעים מוטרפים וביצי ענק בצבעים של פרות, מקבל אותי רוז'ה בחיוך הנבוך הכל כך אופייני לו. יש לו הרבה אומץ לרוז'ה, הוא לא חושש להכניס אותי למעבדה הזמנית שלו ועושה לי סיבוב בכל החדרים שהוסבו למתחם ייצור. מכיוון שכרגע החדרים קטנים יחסית, הרי שרוז'ה לא יכול לפסל פסלי ענק ובשלב זה יוצר פסלים קטנים יותר, שחדר קטן יכול להכיל. בזמן הביקור הוא ודמיאן, העובד עמו, יוצרים את הפסלים לקראת חג הפסחא, תרנגולות, צפרדעים וחפרפרות, כולן יככבו בחנויות של רוז'ה ממש בימים הקרובים. הפסלים מקסימים וצבעוניים, הצפרדעים כאילו קפצו זה עתה מהמים, כל כך מדויקות וחיות. היצירתיות של רוז'ה ניכרת בכל ההתנהלות שלו, באיך שהוא מתייחס לשוקולד, באיך שהוא אוחז במכחול וצובע את רגלי החפרפרת בורוד עדין ובאיך שהוא מתייסר כשצבע התלולית של החפרפרת לא מספק אותו.

החנויות של רוז'ה, עיצוב שטרם נראה בתחום האוכל (צילום: שרון היינריך)
סטפנו קורא לי לטעום את הפרלינה שזה עתה סיים לייצר מהשקדים הכי טובים שאפשר למצוא, לטענתו. אני טועמת ומבינה שהשקדים הכי טובים באמת נמצאים בפרלינה הזה. "השקדים מגיעים ממטע שקנה רוז'ה ליד פרפיניון, מדובר בשקדים שלדעתנו הם הטובים ביותר שיש ועמם אנחנו מייצרים את הפרלינה ואת השקדים המצופים". הרעיון הזה של שליטה בחומר הגלם החל מהאדמה, מהטרוואר (Terroir), מתנאי הגידול שלו ועד הגעתו לתוך המעבדה מרשימה מאוד. רוז'ה יודע שכל רכיב ישפיע על טעם הפרלינה ועל טעם השוקולד שלו ולכן חשוב לו להיות שם בכל שלב. 50 ק"ג של פרלינה מועברים אל תוך קערה גדולה, ומועלים אל החדר בו ממלאים את בונבוני השוקולד. שם ימלאו כמה מעובדי השקולטרי, אלפי בונבוני שוקולד בצורות שונות של צדפות, שישוגרו בהמשך לחניות לקראת חגיגות הפסחא. בימים רגילים, תמצאו אצל רוז'ה שוקולדים מרובעים ומלבניים וכמובן את חצאי העיגולים המיוחדים והמפורסמים שלו. בחג הזה, שכל כך מזוהה עם שוקולד בצורות שונות ומגוונות של חיות, חורג רוז'ה ממנהגו ומצטרף גם הוא לחגיגה.

אני חוזרת לחדר העבודה של רוז'ה. דמיאן ממשיך לייצר כרבולות בצבעים בוהקים, הוא מעביר תערובת של שוקולד צבוע וגלוקוז במסננת וכך יוצר את התפרחת שאותה ימקם על ראשי התרנגולות. במקביל, מראה לי רוז'ה בהתלהבות את הסרטון המשעשע שהוכן עבור קולקציית המקרקרות. ניכר שהוא מרוצה מהתוצאה, אבל קשה להתעלם מהעצב בעיניו. דמיאן ממשיך לטפל בחיות ורוז'ה עובר לניסויים לקראת הצגת פסל באחד המוזיאונים המפורסמים בעולם לאמנות מודרנית. "אני עוד לא יכול לדבר על שם המוזיאון, אבל בהחלט מדובר באחד המקומות החשובים בעולם. יש עוד כמה וכמה חודשים עד שהפסל יוצג, כרגע אני בשלב הניסוי".

גן החיות של רוז'ה (צילום: שרון היינריך)
אחד העובדים נכנס עם משטח של שוקולד מטומפרר ומניח אותו על שולחנו של רוז'ה, שמיד מפזר עליו כדורים חלולים של שוקולד שהרכיב זה מכבר. מי ידוע מה קורה במוחו של האמן. המשטח עם הכדורים מועבר לצד להתקשות ובינתיים מכין רוז'ה את החפרפרות שלו. תלוליות השוקולד כבר מוכנות והחפרפרות גם כן, עכשיו יחתוך רוז'ה את הפסלים כך שיתאימו בגודל לתלולית ויראו כאילו יוצאים מתוכה. רוז'ה מפדר את התלוליות בקקאו כהה מאוד ומפזר קקאו גרוס הנותן מראה של רגבי אדמה אמיתיים. הוא מביא את פלטת הצבעים שלו ואוחז את המכחול בפיו, לרגע הוא נראה לי כמו צייר מהמאה ה 19. בריכוז ובעדינות הוא צובע את רגליה של החפרפרת ואת החוטם שלה בורוד, לא מוותר על שום שלב. זו הגדולה של רוז'ה, הוא כל כך מדויק, עד שהצפרדע שמציצה אלי מתחת לתרנגולות, מאיימת לקפוץ לכיווני כל רגע. וכך, הוא עובר חפרפרת אחר חפרפרת ומכין אותן לכניסה לתלולית.

יומיים לאחר מכן, אני רואה את החיות שזה עתה פוסלו, בויטרינה של אחת החנויות של רוז'ה, בבולבר סאן ז'רמן. אני מבינה שאין אש שתעצור את היצירה של רוז'ה, הלהבה שלו תמיד שם והיא זו שמזינה את היצירה.

אל תוותרו על ביקור באחת החנויות של רוז'ה (צילום: שרון היינריך)

לרשימת הסניפים של PATRICK ROGER
שלכם
שרון

CHRISTOPHE MICHALAK, המגה סטאר של הפטיסרי הצרפתית פותח מקום חדש!



בקרוב זה קורה, מישלאק פותח מקום משלו (צילום: יח"צ)

זהו זה קורה! לא עוד כיתת לימוד מדליקה עם נקודת מכירה קטנה. עכשיו זה כבר הדבר האמיתי. בסוף ספטמבר 2015 יפתח כריסטוף מישלאק את הפטיסרי הראשונה שלו בפריז, ולא סתם בפריז, אלא באחד האזורים הכי מרכזיים במארה. מדובר בסנסצייה בעולם הפטיסרי הצרפתי, שהרי מישלאק הוא המגה סטאר, אם תרצו הרוק סטאר של העולם הזה וכולנו מחכים ל SHOW שלו.

בתחילת דרכו המקצועית עבד מישלאק במטבחים רבים כשף פטיסייר, הן בצרפת והן מחוצה לה. בין המקומות הבולטים בהם רקח קינוחים אפשר למנות את מעדניית פושון (FAUCHON) המפורסמת, פטיסרי להדורה (LADUREE) בה עבדו בכירי עולם הפטיסרי ועוד ועוד. בשנת 2010 החל מישלאק את דרכו במלון פלאזה אתנה (PLAZA ATHENEE) הנחשב לאחד המלונות היוקרתיים ביותר בפריז, ועד היום משמש כשף פטיסייר החתום על הקינוחים של המלון. ב 2005 הוכתר מישלאק כאלוף העולם בפטיסרי והפך לשגריר הפטיסרי הצרפתית. מאז אפשר למצוא ברזומה שלו מספר ספרים שהוציא, תכניות טלוויזיה, ראיונות, קמפיינים והחל משנת 2013 גם את המאסטרקלאס של מישלאק.

אני וידיד בצילומי הספר שלי "הפטיסרי הטובות בפריז" (צילום: סיון אסקיו)

במאסטרקלאס של מישלאק, מתקיימים קורסים בתחום הפטיסרי המועברים הן על ידי מישלאק עצמו, והן על ידי צוות השף פטיסיירים שלו. במקום, נמכרים גם מוצרים טריים המיוצרים במטבח הצמוד לעמדת המכירה. שני המוצרים הבולטים ביותר הנמכרים במקום הם הקוסמיק והפנטסטיק. הקוסמיק, הוא שם שניתן לקינוחים משובחים המוגשים בצנצנות פלסטיק, המכילות שכבות של קרמים משובחים ומרקמים מרגשים. מישלאק מבטיח שבתוך הקוסמיק תאכלו פחות שומן, פחות סוכר ובלי ג'לטין (כאשר מגישים קינוח בכוס באמת אין צורך בג'לטין שיעצב אותו ויחזיק אותו). הפנטסטיק הם טארטים המיוצרים במקום בבקרים ונמכרים אחר הצהריים. הטארטים עשויים עם חומרי גלם טריים עונתיים, לעתים ללא גלוטן, לעתים ללא לקטוז, הכל על פי החלטת השף פטיסיירים באותו הבוקר. כמובן שאם תרצו, תוכלו לרכוש במקום גם את הספרים של מישלאק ואקססוריס נוספים עם שמו.

הרליג'יוז המפורסם של מישלאק, מתוך שעת התה של מלון פלאזה אתנה (צילום: שרון היינריך)
ועכשיו מגיעה אלינו הבשורה המשמחת הזו - פטיסרי חדשה של המגה סטאר. במקום תוכלו למצוא את הקוסמיק, הפנטסטיק, את טבלאות השוקולד המיוחדות שלו וגם את הקינוחים המיוחדים של מישלאק, הכל כך מזוהים איתו. הרליג'יוז קרמל-בר-סלה, המיל פיי המפורסם והבאבה או רום המעולה של השף פטיסייר המוכשר הזה, הן רק חלק מהמנות שיחכו לכם במקום. אין ספק ששווה היה לחכות :-)

אנחנו מתחילים לספור את הימים, ואתם?
כל הפרטים על הפתיחה בקרוב, בנתיים יש כבר כתובת, רשמו לכם:
16 rue de la Verrerie
75004 Paris

שלכם
שרון

טופס יצירת קשר

שם

אימייל *

הודעה *