יום הולדת עם אתגר אפייה חגיגי LILY VALLEY של מרלטי, וגם עותק מהספר שלי עם חתימות השפים הלוקחים חלק בספר

לילי ואלי של מרלטי, עכשיו תורכם לנסות (צילום: שרון היינריך)
חודש פברואר הוא חודש מאוד מרגש עבורי, הוא גם החודש בו נולדתי וגם החודש בו הכרתי את אהבת חיי במהלך סיור קולינרי (תודו שרומנטי), אה ובסיור גם גילינו שנולדנו באותו התאריך (לא באותה השנה). במהלך החודש הזה אני מקבלת כל כך הרבה ברכות, איחולים ובעיקר המון אהבה, בכל המדיות האפשריות. הבלוג, הפייסבוק, האינסטגרם הפכו לחלק בלתי נפרד מחיי וכך גם העוקבים אחריהם. אין מרגש מלדעת שאני מצליחה להגיע לאנשים באמצעות המילים שלי, הצילומים ובעיקר באמצעות התשוקה שמניעה אותי.

אז מכיוון שאני לא כל כך טובה בלהיות בצד שרק מקבל, החלטתי להפוך את יום ההולדת שלי לחגיגה שבה אתם אלה שמקבלים. בשנת 2015, הכנתי לכם כמה פרויקטים משותפים עם השף פטיסיירים המובילים בפריז. כך, למשל, הכנתם את טארט הלימון בזיליקום של ז'אק ז'נה, את עוגת השוקולד המפורסמת של קליר דמון וגם את הסנסייה של קארל מרלטי.  בכל פרויקט כזה, שלחתם אלי תמונות רבות של היצירות שלכם והשף פטיסיירים שגם נדבו את המתכונים, השקיעו זמן רב בעיון בכל התמונות ובבחירת היצירות שהכי הרשימו אותם. כמובן, שמלבד הכבוד הרב מעצם העובדה כי גדולי השף פטיסיירים צפו בתמונות שלכם, גם זכו חלק מהיוצרים בספר שלי "הפטיסרי הטובות בפריז - מדריך לבוטיקי עוגות ומתוקים" עם חתימותיהם של השפים שתרמו את המתכונים.

הגרסא המשפחתית, גם זה רעיון (צילום: שרון היינריך)
אז לכבוד יום הולדתי, החלטתי לחגוג אתכם ביחד עם פרויקט חדש ומאתגר, פרויקט לילי ואלי! מי שעוקב אחרי, יודע שאחד השף פטיסיירים האהובים עלי (שגם עתיד להגיע עמי לישראל בעתיד הקרוב מאוד לסדנא בבית הספר "דנון") הוא קארל מרלטי. שף פטיסייר שהוא קודם כל אדם מקסים, המשרה אווירה נעימה על כל הסובבים אותו, והדבר ניכר הן ביצירות שלו והן באווירה הקסומה בבוטיק שלו. אחד הקינוחים המזוהים ביותר עם מרלטי הוא ה Le Lily Valley (שם של פרח), העשוי בצק פריך, פחזניות ממולאות בקרם סיגליות, קרם מסקרפונה סיגליות, קונפי של קסיס ועיטור סוכר וסיגליות. את הקינוח המיוחד הזה, רקח מרלטי כהומאז' לקינוח הסאנט אונורה המפורסם, אבל יותר מזה, כמחווה לאשתו, לור, שוזרת פרחים שבבעלותה בוטיק פרחים ששמו, איך לא, לילי ואלי. הרעיון הזה מקסים לדעתי, והוא מראה כמה אנושיות ורומנטיקה יש באיש אחד.

מרלטי המקסים, העניק לי ליום ההולדת את המתכון ללילי ואלי! תודו שזה מרגש :-) אז כרגיל, אתם מכינים, שולחים תמונות ומרלטי בוחר את 2 היצירות היפות והמיוחדות ביותר. והפעם, הפתעה! היצירה שתוגדר על ידי מרלטי כיפה ביותר תזכה את בעליה בעותק של הספר שלי "הפטיסרי הטובות בפריז - מדריך לבוטיקי עוגות ומתוקים" שעל דפיו חתימות של חלק גדול מהשף פטיסיירים הלוקחים חלק בספר. היצירה שתבחר על ידי מרלטי למקום השני, תזכה את בעליה בעותק מהספר, חתום על ידי מרלטי. ועוד הפתעה, הספר יוענק לזוכים על ידי מרלטי בביקורו הקרוב והראשון בישראל, במהלכו יעביר כיתות אמן ב"דנון - בית הספר למקצועות הקולינריה" (במקרה שמכל סיבה תדחה הגעתו, ישלח הספר בדואר).

מרלטי, אני, לילי וסנסייה (צילום: סיון אסקיו מתוך "הפטיסרי הטובות בפריז - מדריך לבוטיקי עוגות ומתוקים")
המתכון של הלילי מורכב ממספר שלבים, שכל אחד מהם ברמת קושי בינונית. הרעיון הוא עבודה לפי השלבים המפורטים, על מנת לקבל את התוצאה הרצויה. במתכון הזה חובה לעשות שימוש במשקל גרמים ובמדחום.
אגב, הלילי יכולה להיות קינוח אהבים נפלא ליום האהבה החל ב 14.2.

את התמונות יש לשלוח ל parischezsharon@gmail.com עד יום ראשון ה 21.2.16. רק תמונות שישלחו עד לתאריך זה יועברו למרלטי.

לילי ואלי של קארל מרלטי
מתכון ל 6 מנות

חומרים:
בצק פריך Pate Sucree
250 גרם קמח רגיל
2 גרם מלח
95 גרם אבקת סוכר
30 גרם אבקת שקדים
150 גרם חמאה
50 גרם ביצים (ביצה אחת בינונית)

בצק קרמבל
100 גרם חמאה
125 גרם סוכר חום בהיר
125 גרם קמח

בצק רבוך Pate a Choux
125 גרם מים
125 גרם חלב
5 גרם סוכר
5 גרם מלח
115 גרם חמאה
140 גרם קמח רגיל
250 גרם ביצים

קרם שאנטיי מסקרפונה סיגליות
250 גרם שמנת 38%
200 גרם גבינת מסקרפונה איכותית
50 גרם סוכר
5-7 טיפות תמצית בטעם סיגליות (מרלטי עושה שימוש בארומה טבעית)
2 טיפות צבע מאכל סיגליות נוזלי

פונדנט סגול לציפוי הפחזניות
פונדנט (חומר גלם הרוכשים בחנויות מתמחות)
צבע מאכל סיגליות נוזלי (כמה שצריך)

קרמל
100 גרם מים
400 גרם סוכר

קישוט סוכר סגול
100 גרם מים
400 גרם סוכר
צבע מאכל סיגליות נוזלי (כמה שצריך)

תוספות אפשריות לקישוט:
סוכריות עגולות כסופות
ריבת קסיס או פטל
עלי סיגליות מסוכרים
דפי כסף או זהב אכילים

בקרוב אצלכם על השולחן (צילום: שרון היינריך)

הכנה:
בצק פריך Pate Sucree
1. מערבבים את כל החומרים היבשים בקערה (קמח, מלח, אבקת סוכר ושקדים),
2. מוסיפים את החמאה ומפוררים את התערובת ביחד, כך שייווצרו פירורי חמאה עטופים בחומרים היבשים (סבלאז').
3. מוסיפים את הביצים ולשים עד לקבלת בצק אחיד (ניתן גם לעשות שימוש במיקסר). מכניסים למקרר לשעתיים.
4. מוציאים מהמקרר, מרדדים לעלה בעובי 4 מ"מ, חותכים מהבצק ריבועים בגודל 5X5 ס"מ ומחזירים לקירור של שעה.
5. מניחים את הריבועים על תבנית מרופדת בנייר אפייה ואופים כ 15 דקות בתנור שחומם מראש ל 170 מעלות, עד שהם משחימים. מניחים בצד לצינון.

בצק קרמבל
6. מרכיבים קרס גיטרה על ראש מיקסר, בקערת מיקסר שמים חמאה, סוכר וקמח. מערבלים עד לקבלת בצק אחיד.
7. מרדדים את הבצק לעלה דק מאוד, בין שני ניירות אפייה, ומכניסים למקרר לשעה.
8. קורצים עיגולים בקוטר 3 ס"מ ומכניסים שוב למקרר.

בצק רבוך Pate a Choux
9. בסיר עם תחתית כבדה שמים מים, חלב, סוכר, מלח וחמאה. מרתיחים.
10. מוסיפים בפעם אחת את הקמח ומערבבים היטב עם כף עץ, עד שהמסה מתייבשת וגוש הבצק נפרד מדפנות הסיר.
11. מרכיבים קרס גיטרה על ראש מיקסר, מעבירים את הבצק לקערת מיקסר ומערבלים להורדת הטמפרטורה (כשתי דקות).
12. מוסיפים לקערת המיקסר את הביצים בהדרגה, וממשיכים לערבל עד לקבלת תערובת אחידה. מגבירים את מהירות המיקסר עם הוספת הביצים. על הבצק שמתקבל להיות רך, אך לא מדי ולכן יתכן שלא יהיה צורך לעשות שימוש בכל הביצים.
טיפ: יש שיטות רבות לבדוק האם הבצק הרבוך מוכן. אחת האפשרויות היא לעצור את פעולת המיקסר, ולעשות פס עם האצבע על פני הבצק. אם הבצק מוכן, הוא יתחיל להסגר לאט לאט (כלומר, לא יישאר פס פתוח יציב ומצד שני הוא גם לא ייסגר מהר).
13. כאשר הבצק מוכן, מעבירים אותו לשק זילוף עם צנתר מס' 10 עגול. מזלפים פחזניות בקוטר 2 ס"מ במרווחים, על תבנית מרופדת בנייר אפייה.
14. מניחים על כל פחזנית עיגול בצק קרמבל ואופים בתנור שחומם מראש ל 185 מעלות, כ 15 דקות. באפיית בצק רבוך, יש להשאיר את דלת התנור מעט פתוחה, באמצעות סגירת דלת התנור על כף עץ, המונחת בין דלת התנור לגוף התנור. על הפחזניות להיות תפוחות והקרמבל שחום ופירורי (יש לאפות עוד כמה דקות אם הפחזניות לא הגיעו למצב המתואר). מוציאים מהתנור ומצננים.

קרם שאנטיי מסקרפונה סיגליות
15. מרכיבים קרס הקצפה על ראש מיקסר. שמים בקערת מיקסר את כל החומרים ומקציפים לקרם יציב מאוד.
16. מעבירים את הקרם לשק זילוף עם צנתר משונן (כוכב) בינוני.
17. מחוררים את הפחזניות בתחתית עם סכין קטנה וממלאים בקרם. את הקרם הנותר בשקית הזילוף שומרים בקירור, עד לשלב הרכבת הקינוח.

פונדנט סגול לציפוי הפחזניות
18. שמים בסיר קטן פונדנט ומחממים על להבה קטנה לטמפ' של 45 מעלות. לחלופין אפשר לחמם את הפונדנט בבן מארי ואז רצוי להוסיף לו כמה טיפות מים.
19. מוסיפים צבע מאכל סיגליות ומערבבים. מתחילים בטיפה אחת, אם צריך מוסיפים עוד טיפה עד הגעה לצבע הרצוי.
20. טובלים כל פחזנית שמולאה בקרם, בפונדנט הסגול, כך שיווצר מעין כובע סגול על הפחזנית. בעזרת האצבע מסירים את השאריות מצדי הפחזניות. מניחים ליבוש,
21. נועצים סוכריה כסופה קטנה בפונדנט, על ראש כל פחזנית.

קרמל
22. מרתיחים סוכר ומים בסיר עם תחתית כבדה, עד לקבלת קרמל בהיר. יש להגיע לטמפ' של 170 מעלות.
23. לאחר שהקרמל הגיע לטמפ' הרצויה, מסירים מהאש. מומלץ להניח את תחתית הסיר במים קרים להפסקת הבישול.
24. טובלים בקרמל בזהירות את אחד מצידי הפחזנית שמולאה בקרם ונטבלה בפונדנט, ומדביקים לכל ריבוע בצק פריך 4 פחזניות על צדן, כך שהחלק הסגול מופנה כלפי חוץ, והסוכריה הכסופה שעל כל פחזנית מקבילה לפינה של ריבוע הבצק הפריך.

קישוט סוכר סגול
25. מרתיחים סוכר ומים בסיר עם תחתית כבדה, עד לקבלת קרמל שקוף. יש להגיע לטמפ' של 145 מעלות בלבד.
26. מוסיפים צבע מאכל סיגליות עד שמתקבל צבע סגול עמוק. מסירים מהאש, מומלץ להניח את תחתית הסיר במים קרים להפסקת הבישול.
27. לוקחים נייר אפייה גדול ומקמטים אותו לכדור, פותחים את הנייר המקומט ושופכים בזהירות את הקרמל הצבוע לאורך הנייר בחלקו העליון (בעצם יוצרים מעין פס עבה של קרמל). בזהירות מרימים את הנייר ואוחזים בקצוות הקרובים לפס הקרמל, מנערים קלות את הנייר מעל תבנית גדולה, כדי שהקרמל יישפך לאורכו של הדף. מניחים בצד את הנייר המקושט בקרמל, עד לייבוש מלא.

הרכבה אחרונה וקישוט:
28. מזלפים מעט מקרם השאנטיי מסקרפונה סיגליות בין הפחזניות המודבקות לבצק הפריך.
29. מניחים כפית של ריבת קסיס או פטל על הקרם (לא חובה)
30. ממשיכים בזילוף הקרם בצורה סיבובית לגובה של 3-4 ס"מ מעל הפחזניות.
31. מניחים על הקרם עלי סיגליות מסוכרים (לא חובה)
32. שוברים חתיכות מקישוט הסוכר ומניחים על הקרם. על החתיכות להיות גדולות משטח הפנים של הקרם המזולף.
33. באמצעות סכין קטנה, מניחים על הקישוט פיסה של דף כסף או זהב.
מומלץ לאכול ביום הרכבת הקינוח.

ולקינוח, תמונה חדשה מסדרת התמונות שלי באינסטגרם, דוגמניות מבקרות תחנות מטרו, עקבו אחרי כאן


בהצלחה לכולם!
אוהבת
שרון

עוגת נפוליאון, המתכון לגרסה הסובייטית למיל פיי, וגם איך תוכלו לסייע לספר המתכונים הרוסי החדש לצאת לאור

כמה שמות לעוגה אחת, מילפיי, הגרסה הרוסית (צילום: קירה קלצקי)
לפני קצת יותר משנה וחצי נולד לי ה"ילד" הראשון, הספר שלי "הפטיסרי הטובות בפריז - מדריך לבוטיקי עוגות ומתוקים". כשאני נזכרת בתקופה הזו, אני מחייכת חיוך גדול. כל כך הרבה עבודה, כל כך מעט לילות עם שינה רציפה ובסופו של דבר יצירה אחת שלי, שכולה אושר גדול. את היצירה הזו, בחרתי להוציא בהוצאת LunchBox, הוצאה שמתמחה ביצירת ספרי בישול ותוכן קולינרי. הספרים של ההוצאה אינם ספרי מתכונים רגילים, אלא ספרי אוכל, המתעדים סיפורים של אנשים, של תקופה, של מקום או של תרבות.

בימים אלו עובדים בהוצאה על יצירת ספר אוכל חדש, המתעד את המטבח היהודי-רוסי-סובייטי. על מדף הספרים הישראלי יש כבר ספר בישול כמעט מכל העדות: מרוקאי, הונגרי, פרסי, רומני ועוד ועוד. עכשיו הגיע הזמן להשמיע את קולה של אחת העליות הגדולות שידעה המדינה. אז במלאת 25 שנה לעלייה הגדולה מברה"מ לשעבר, ייצא הקיץ לאור - ובעברית -ספר אוכל רוסי, זאת רק אם וכאשר יצליח מסע גיוס ההמונים למענו (ראו קישור בסוף הכתבה).

הנפוליאון מתוך הספר החדש העומד לצאת לאור (צילום: קירה קלצקי)

אז חשבנו, חברי מההוצאה ואני, איזה מתכון יכול לחבר בין המטבח הרוסי והצרפתי, וכמובן שמיד קפץ נפוליאון והתייצב מולנו. עוגת המיל פיי הצרפתית (אלף העלים) ,הקרמשניט או הקרמש, מכונה במטבח הרוסי, נפוליאון. הגרסה הרוסית לקינוח הזה הומצאה בשנת 1912 במוסקבה, במלאת 100 שנה לניצחון הרוסים על צבאו של נפוליאון, אשר פלש לארצו של הצאר ושקע בשלג הרוסי. לכבוד הניצחון הגדול נאפתה העוגה שנקראה על שמו של המנהיג הצרפתי, ועליה נזרו פירורי בצק לזכר השלג ההוא שהקפיא את צבאו. במרוצת השנים התחבבה העוגה על הרוסים ומצאה מקום חם בליבם ובבטנם בכל מסיבה משפחתית.

עוגת נפוליאון/יאן גיצלטר

חומרים:
1 ק"ג בצק עלים על בסיס חמאה, מופשר לפי הוראות היצרן

3 ביצים בגודל בינוני
1 וחצי כוסות סוכר
2 כפות קמח
2 כוסות חלב רותח
300 גרם חמאה רכה
1 שקית של סוכר וניל או גרגרים מ- 1 מקל וניל (לא חובה)

הכנה:
1. מחממים תנור ל 180 מעלות.
2. פותחים את יריעת הבצק על גבי נייר אפיה ובעזרת סכין חדה מחלקים ל 4 מלבנים שווים. מרדדים את מלבני הבצק לעובי של 5 מ"מ ובעזרת מזלג דוקרים את פני הבצק. מעבירים בזהירות את נייר האפיה ועליו מלבני הבצק לתנור, ואופים עד להזהבה, כ- 15-20 דקות. מניחים בצד.
3. להכנת הקרם, בסיר קטן מעל להבה בינונית מניחים את הביצים והסוכר וטורפים היטב לתערובת בהירה. מוסיפים 2 כפות קמח ומערבבים עד לקבלת בלילה חלקה ואחידה.
4. בהדרגה ותוך כדי ערבוב מהיר, מוסיפים את החלב הרותח. מנמיכים את הלהבה ומערבבים היטב עד לקבלת קרם חלק סמיך. מעבירים את הקרם לקערה נקייה ומכסים בניילון נצמד כדי שלא יווצר קרום, מניחים להתקרר.
5. בקערה של מיקסר או מעבד מזון מניחים את החמאה הרכה ומקציפים מספר שניות. בהדרגה ותוך כדי ערבוב, מוסיפים את הקרם ומקציפים עד לקבלת קרם אחיד. בשלב זה אפשר להוסיף את סוכר הוניל או הגרגרים. מכסים את הקרם בניילון נצמד ומצננים במקרר כשעה.
6. להרכבת הנפוליאון מורחים שכבה נדיבה ואחידה של הקרם על מלבן בצק עלים. מניחים מעליו מלבן נוסף וגם אותו מורחים בשכבה נדיבה של קרם. חוזרים על הפעולה עם יתר מלבני הבצק והקרם ומסיימים עם שכבת קרם. בעזרת סכין חדה חותכים את הקצוות לשוליים ישרים ואת הפרורים מפזרים מעל העוגה. מגישים מיד.

רוצים עוד מתכונים מהמטבח הרוסי? זה הזמן שלכם לעזור לפרויקט הנפלא הזה לצאת לפועל, כנסו לקישור ותמכו.

שלכם
שרון

מה הקשר בין שנדלירים, קרפים ויום שלישי השמן? CREPES

היפנים שמשגעים את פריז עם הקרפים שלהם (צילום: שרון היינריך)
אם אתם מטיילים במהלך חודש פברואר בפריז, אל תתפלאו אם תהיו מוקפים בהמון המון קרפים מלוחים ומתוקים, עמוסי כל טוב. החגיגה מתחילה ב 2.2, מועד קיומו של חג השנדלר (Chandeleur) ונמשכת כמעט לאורך כל החודש, כיאה לחגים אליהם נקשרים מאכלים. יום אחד של חג, והרבה מאוד ימים בהם מוכרים וצורכים את מאכלי אותו החג. כך למשל הגאלט דה רוואה שמילא בינואר את ויטרינות הפטיסרי והבולנז'רי, בזכות יום אחד של חג ההתגלות.

"חג השנדלר הוא חג קתולי בו מציינים הנוצרים את הצגתו של התינוק ישו, 40 יום אחרי לידתו (חג המולד), בבית המקדש". מסבירה רותי שמעוני, חוקרת תרבות צרפת ובעלת עיטור כבוד מטעם ממשלת צרפת. "לזכר אירוע זה, נחגג חג השנדלר (תאורה) בו צליינים, היו מקיימים תהלוכות עם נרות במהלכן כובדו בקרפים". אבל לא רק ענייני דת קשורים ביום הזה "החג הדתי הזה, מתחבר לאירוע חילוני לגמרי. ה 2 לפברואר מסמל מעין הקדמה לאביב, תקווה לשפע, פיריון, רנסנס והצלחת יבול עתידי. כך, חגגו במקביל חג דתי עם אירוע חילוני. הכנת הקרפים הייתה אירוע ססגוני, מלווה גם באמונות תפלות, כמו הכנת הקרפים תוך כדי החזקת מטבע כסף או זהב".

גאלט מלא בכל טוב על הפלאנצ'ה, קפה ברייז (צילום: שרון היינריך)
בנוסף לחג השנדלר, במהלך חודש פברואר, מצוין עוד יום שבו נהוג לאכול קרפים. המארדי גרה (Mardi Gras או בתרגום פשוט, יום שלישי השמן) מצוין בכל שנה בתאריך אחר, 46 יום לפני חג הפסחא. היום הזה הוא היום האחרון לפני תקופת התענית ולכן נהוג לאכול בו מאכלים עשירים ושומניים, כמו למשל הקרפים או הבנייט שהן מעין סופגניות קטנות מטוגנות בשמן. בשנת 2016, חל המארדי גרה ביום שלישי ה 9.2, מה שהופך את השבוע שבין שני התאריכים לשבוע בו צורכים הצרפתים הרבה מאוד קרפים.

הקרפ הוא בדרך כלל בצק דקיק העשוי מקמח חיטה או מקמח כוסמת, או אז הוא נקרא בפי הצרפתים גאלט והוא בעיקר מוגש כקרפ מלוח עם מילויים שונים. אחד המילויים המלוחים המפורסמים ביותר, הוא השילוב של גבינה, נקניק וביצת עין. מדובר במאכל כמעט בסיסי עבור הצרפתים, הרואים בו כארוחה מלאה בליווי סלט ירוק, כשלקינוח כמובן מוגש הקרפ המתוק, העשוי בדרך כלל מקמח חיטה. המקום בו נוגסים הצרפתים בקרפים שלהם, נקרא קרפרי, ובו מגישים בדרך כלל רק קרפים, מלוחים ומתוקים, וסלטים קטנים המלווים את אלו המלוחים. אגב, סוגים שונים של "קרפים" יש בתרבויות רבות, פנקייק אמריקאי ופלצ'ינטה הונגרית הם שניים מהמפורסמים שבהם. לא מזמן אף פרסמתי מתכון למגנש פלצ'ינטה המפורסם של סבתא שלי, מגדל של חביתיות עם המון קקאו וסוכר שנמס בין השכבות, מעדן!

מגנש פלצ'ינטה של סבתא ארז'י (צילום: שרון היינריך)
מגוון האפשרויות עצום, ולכל מקום הספסיאליטה שלו. הנה כמה המלצות על קרפרי פריזאיות שאני אוהבת. אגב, היסטורית, האזור המפורסם ביותר בפריז בו ניתן למצוא קרפריות, הוא אזור תחנת הרכבת מונפרנס. הסיבה לכך היא משום שמתחנה זו יוצאות הרכבות לברטאן, האזור המזוהה ביותר בצרפת עם קרפים, קרמל וחמאה מעולה. לטעמי, המעניינות יותר נמצאות דווקא באזור אחר של העיר:

הקרפ הטוב ביותר BREIZH CAFE
את הסניף הראשון של ברייז, פתח ברטראן לארשר בכלל ביפן. מטרתו הייתה להראות ליפנים מהיכן אוכלים את הקרפ, והוא הצליח בגדול. לארשר נולד בברטאן, מולדת הקרפים, וכאוהד מושבע של התרבות המאפיינת את אזור הולדתו, החליט להתעמק בנושא הקרפים ולפני 20 שנים פתח את הסניף הראשון של הקרפרי שלו. מאז, עלו הרבה קרפים על הפלאנצ'ה וכיום בבעלותו של לארשר סניפים רבים ביפן, ברטאן וכמובן שגם בפריז. ממש במקרה, אני פוגשת את לארשר בסניף הפריזאי שבאזור המארה, והוא מעדכן אותי שבקרוב יפתח עוד סניף בגדה השמאלית, בואך אזור האודאון.

קרפ - גאלט שהוא ארוחה שלמה (צילום: שרון היינריך)
טיפ ראשון, הזמינו מקום מראש! קפה ברייז הוא אחד המקומות המבוקשים ביותר בתחום הקרפים בעיר האורות. הגענו למקום עם פתיחתו ב 11:30, וב 12:00 הוא כבר היא מלא לחלוטין, כשמנהל המקום ז'אן-לוק מספר לי שכל המקומות הוזמנו עד השעה 15:00. הקרפים של ברייז ימיסו גם את מי שאיננו חובב קרפים, כבר שמעתי על כמה אנשים ששינו את דעתם אחרי בילוי במקום.

בילוי משפחתי נפוץ, אכילת קרפים (צילום: שרון היינריך)
התפריט מורכב מגאלטים, שהם קרפים מלוחים ממולאים במגוון של מילויים. אחד המבוקשים ביותר הוא זה ה"פשוט" עם הגבינה, הנקניק וביצת העין והוא מכונה על ידי הצרפתית "גאלט קומפלט". עוד בתפריט גאלט עם תרד, גבינה וביצה; גאלט עם עגבניות, מוצרלה ובזיליקום ועוד מבחר רב. בתחום הקרפים המתוקים, הבחירה קשה עוד יותר. קרפ עם מוס שוקולד לבן ומאצ'ה עם תותים, או קרפ המוגש כמו טארט טאטין עם תפוחים מקורמלים וקלבדוס בוער? או אולי קרפ קלאסי עם סוכר ועם חמאת בורדייה, המפורסמת כחמאה הטובה בעולם? יש עוד כל כך הרבה אפשרויות ואני בוחרת בקרפ עם קרם ערמונים, גלידת ערמונים וקרם שאנטיי. ללא ספק, הקרפ הטוב ביותר שטעמתי עד כה בפריז, ובכלל. הבלילה עצמה פשוט מושלמת, הקרפ לא יבש מדי ולמרות שהוא דק, הוא מרגיש עסיסי ועם נוכחות נעימה. קרם הערמונים עדין, גלידת הערמונים מעולה והקצפת, כל כך טרייה ועדינה.

הטוב ביותר שטעמתי. קרם ערמונים, גלידת ערמונים וקרם שאנטיי (צילום: שרון היינריך)
בצמוד לקרפרי, נפתחה מעדניית ברייז, ובה חומרי גלם מעולים מברטאן, כולל קרמל, חמאות ברודייה, עוגיות, סיידרים מעולים ועוד.

BREIZH CAFE
109 rue Vieille du Temple
75003 Paris
שעות פתיחה: רביעי עד שבת 11:30-23:00, ראשון 11:30-22:00

הקרפ הקלאסי CREPERIE SUZETTE
ממש לא רחוק מברייז, על רחוב החנויות של רובע המארה, נמצאת אחת הקרפרי הקלאסיות, קרפרי סוזט. סוזט מעוצבת כמו פונדק ישן, עם אווירה חמימה ואינטימית. בקומה הראשונה מוצבים לאורך אחד הקירות שולחנות גבוהים עם כסאות בר, ולאורכו של הקיר שממול נמצא בעצם המטבח הפתוח בו נרקחות המנות. במקום מגישים גאלטים מלוחים, סלטים וקרפים מתוקים.

המקום מתמלא בשעות הצהריים תוך מספר דקות, והוא ממשיך להיות עמוס בדרך כלל, עד לשעות הסגירה. מקסים לראות איך הצרפתים מזמינים גאלט מלוח ומיד לאחר מכן, קרפ מתוק. מבחינה תרבותית, כל ארוחה בצרפת מסתיימת בקינוח, וכאשר אוכלים ארוחת קרפים, הרי שהמנה המלוחה היא קרפ מלוח (גאלט) והמנה המתוקה היא הקרפ המתוק. כך יוצא, שבדרך כלל, צרפתי יאכל בבילוי במסעדת קרפים שני קרפים.

קרפרי סוזט, קלאסיקה במיטבה (צילום: שרון היינריך)
המגוון בסוזט גדול וכל אחד יכול למצוא את המנה המתאימה לו, בתחום המלוחים תוכלו להנות מגאלט פיקאסו העשיר במספר גבינות (אמנטל, עזים וגבינה כחולה); גאלט טמפל עם גבינה, ביצה, עגבניות וסלט; גאלט שארלוט עם בשר טחון, גבינה, ביצה, רוטב עגבניות ובזיליקום ועוד. בתחום המתוקים מככב הקרפ עם הנוטלה, זה עם החמאה והסוכר וכמובן הקרפ המפורסם של סוזט עם מילוי של תפוחים מקורמלים עם תבלינים, ציפוי של קרם קרמל וקרם שאנטיי.

CREPERIE SUZETTE
24 rue des Francs Bourgeois
75004 Paris
שעות פתיחה: כל השבוע, 12:00-22:30

הכי הרג'וקו בפריז PRINCESS CREPE
ממש בלב האזור היהודי של המארה, בין קצביות ומעדניות כשרות, התמקמה לה אחת מחנויות הקרפים המדליקות ביותר והמוזרות ביותר בפריז, נסיכת הקרפ. החנות הורודה והמתוקה הזו, נראית כאילו נלקחה מרובע הרג'וקו בטוקיו, בו ניתן לחזות ב"נערות הרג'וקו", המפורסמות בסגנון הלבוש המיוחד אותו סגלו לעצמן. כל התפאורה כאילו לקוחה מעולם הקומיקס היפני, הקירות מעוטרים בציורי דמויות ורודים וכחולים ועל הדלפק מונחות דמויות מעולם המאנגה.

קרפ פרנקו - יפני במארה (צילום: שרון היינריך)
כשתכנסו לחנות המתוקה הזו, תרגישו לרגע ביפן על כל המשתמע מכך. בחורות יפניות חייכניות יקבלו את פניכן בצחקוק נבוך וינסו להסביר לכם על הקרפים. לא צרפתית, לא אנגלית, רק יפנית. אז אחרי חילופי דברים בעיקר עם הידיים ובאמצעות תפריט המוצג לכל לקוח, בחרתי את הקרפ עם התותים, בננה, קולי פטל וקצפת. תוך שניות, הצטרף לשתי הבנות בחור יפני צעיר (יודע מעט צרפתית) שהכין את הקרפ על הפלאנצ'ה. אחת המוכרות המתינה בסבלנות לידו והכינה את עמדת ה"דרסינג".

קינוח נפלא אחרי הפלאפל ברחוב רוזייה (צילום: שרון היינריך)
בקרפ היפני, מילוי הקרפ נעשה לאחר שהוא הוסר מהאש, כך שכל המילוי נשאר טרי וקריר ולא נמס תוך שניות. בהרמוניה מתואמת, הרכיבו השניים את הקרפ, כשכל המילוי מונח על אזור אחד של הקרפ העגול, אותו מסובבים לאחר מכן סביב עצמו ויוצרים חרוט, ממש כמו גביע של גלידה. כך נוצר מעין כלי קיבול מבצק הקרפ שבתוכו מילוי טרי ועסיסי. לקישוט, מפוזרות על הקרפ סוכריות צבעוניות וננעץ בו, איך לא, מקל פוקי (או בצרפתית, מיקאדו). כמה טעים וכמה יפני. אגב, המחירים של הקרפים היפנים בפרינסס פשוט מגוחכים ביחס למחירי הקרפים בפריז (סביב 4-5 יורו לקרפ!).

PRINCESS CREPE
3 rue des Ecouffes
75004 Paris
שעות פתיחה: שלישי ורביעי 13:00-19:00, שישי עד ראשון 13:00-19:00

ועכשיו לאכול קרפים!
שלכם
שרון

שעת תה עם סלבדור דאלי LE MEURICE, סדרת פטיסרי המלונות

טארט לימון קוויאר של גרולה, והצלחת... (צילום: שרון היינריך)
כשסלבדור דאלי היה מגיע לפריז, הוא נהג להתארח בסוויטה המלכותית במלון LE MEURICE, ברחוב ריבולי, מול גני טוילרי. כל פריז הייתה פרושה לפניו, מוזיאון הלובר גדול הממדים, הגנים המסותתים הצמודים אליו, כיכר הקונקורד ובאופק מגדל אייפל. דאלי, היה נוהג לבקר תכופות בעיר האורות ואף היה חלק מהקבוצה הסוריאליסטית של מונפרנאס שבגדה השמאלית. היום, מכונה הסוויטה בה נהג ללון אחד מגדולי הציירים של המאה ה 20, סוויטת דאלי והיא נחשבת לאחת הסוויטות היוקרתיות ביותר במלון.

אבל לא רק הסוויטה המלכותית נקראת על שמו של הצייר, אלא גם המסעדה המפורסמת בלובי המלון שמה LE DALI. והיא מובלת על ידי המגה שף, אלאן דוקאס. המראה של המסעדה עוצר נשימה, בעיקר בזכות התקרה המהפנטת שלה, העשויה מבד ענק בגודל 145 מטר מרובע, שצויר ביד על ידי ארה סטארק, בתו של המעצב המפורסם פיליפ סטארק שעיצב את המסעדה מחדש בשנת 2007. החלל הגדול שלה מאפשר מצד אחד אירוח של אנשים רבים, ומצד שני השולחנות מרווחים יחסית, מה שמאפשר אינטימיות בפגישות חשובות, ולא מעט כאלה מתקיימות בה. לה מוריס הוא אחד ממלונות היוקרה של פריז, וככזה הרי שגדולי עולם נוהגים להתארח בו, מנהיגי מדינות, מפורסמים מעולם הבידור, אנשי עסקים ומי שבידו הפרוטה לשלם כ 1000 יורו ללילה לחדר הפשוט ביותר.

הכלים לא פחות חשובים (צילום: שרון היינריך)

גרולה עם הילדים שלו (צילום: שרון היינריך)
אחד הטקסים המיוחדים המתרחש בכל יום במסעדת דאלי הוא טקס שעת התה, אותו מוביל השף פטיסייר של המלון סדריק גרולה. כבן למשפחה שבבעלותה בית מלון - מסעדה, בילה גרולה הילד במטבחים וכבר בגיל 12 התחיל את המסלול שלו בתחום. בתחילה, עבד במטבח, אך מהר מאוד גילה שהתשוקה האמיתית שלו היא הפטיסרי. מהר מאוד מתחיל הנער לעבוד בבולנז'רי קטנה והפטרון שלו שמזהה את הכישרון, מבקש מהוריו של גרולה להמשיך את העסקתו גם לאחר חופשת הקיץ. בגיל 14 מתחיל גרולה בלימודי הפטיסרי הרשמיים ובהמשך עובר את בחינת ה CAP בפטיסרי. הוא נחשב לכוכב עולה כבר מתחילת דרכו, מתמודד בתחרויות שונות ומתבלט בכל מסגרת בה נמצא. לא בכדי, כאשר הוא מגיע לפריז בשנת 2006 הוא מתקבל ישר לעבודה במעדניית העילית פושון, שם הוא עובד תחת כריסטוף אדם, ומטפס עד לתפקיד השף האחראי על המחקר והפיתוח של הפטיסרי.

ב 2011 נכנס גרולה למלון לה מוריס ומתברג ישר למשרת הסו שף פטיסייר של מסעדות המלון. למרות היותו חסר ניסיון בקינוחים מצולחתים, מצליח גרולה המוכשר להדביק את הפער במהרה וב 2012 מקבל את משרת השף פטיסייר של המלון. בקרב השף פטיסיירים הצרפתים, נחשב גרולה לאחד הטובים שבחבורה והוא אף נבחר על ידם לשף פטיסייר הטוב ביותר לשנת 2015. גרולה ידוע בעבודתו המדויקת עד כדי השתאות וביכולת שלו לקחת קלאסיקות צרפתיות ולתת להן פרשנות משלו. את היצירות של גרולה תוכלו לטעום במסעדות המלון וכמובן שגם בשעת התה לשמה התכנסנו.

שעת תה זוגית, בכל קומה קסמים אחרים (צילום: שרון היינריך)
הקינוח הכי טוב שטעמתי בשנה החולפת, נוואזט (צילום: שרון היינריך)
וכך, ביום חורפי של חודש דצמבר 2015, אני מזמינה את שעת התה של המלון ואל השולחן מגיע מתקן מרהיב בנוי משלוש קומות, עליהן מונחים מטעמים מלוחים ומתוקים. בקומה התחתונה מונחים מיני כריכים קטנים, אתם מקובל להתחיל את הטקס, מעליהם מונחות לחמניות סקונס ובקומת הפנטהואז מסודרים הקינוחים המפורסמים של גרולה, בצורתם הקטנה (מיני קינוחים). אל השולחן מגיעים גם קנקן תה, ריבות וקרם פרש אמיתי והטקס מתחיל. את שעת התה מלווים כלי פורצלן מרהיבים של ברנרדו (Bernardaud). כל צלחת מעוצבת בצורה שונה ומעוטרת בציורים צבעוניים של ציפורים, ענפים ופרפרים. אגב, מבדיקה פשוטה במרשתת, אני מגלה שהצלחות המאוירות עולות מעל 100 דולר לצלחת...לא יאמן כמה משקיעים בכל הפרטים.

מתחילים בחלק המלוח, הכריכים, המוגשים בצורת אצבעות של טוסט קלוי בצורה עדינה מאוד ובו מגוון של מילויים. עגבניות מוצרלה, סלמון, כבד אווז ועוד. טעמם עדין מאוד וניכר שחומרי הגלם בהם עושים שימוש להכנתם איכותיים ביותר. אם חפצתם בשעת תה צמחונית, גם זה אפשרי, רק אל תשכחו לעדכן את המלצר/ית בזמן ההזמנה ואז יכינו לכם כריכים לפי בקשתכם. לאחר מכן לחמניות הסקונס, האחת ללא תוספות והשנייה עם פירות יבשים, נסו אותן בתוספת הריבה והקרם פרש, מעדן! כמובן שבין לבין אני לוגמת מהתה המעולה שבחרתי, המוגש בקנקן שבו יש לפחות שתי כוסות תה. ניתן להזמין גם קפה, או שוקולה חם, לטעמי מומלץ לבחור בתה משום שהוא הקליל יותר מבין המשקאות החמים המוצעים לאורחים.

עוד זוית, כי אי אפשר אחרת, הנוואזט (צילום: שרון היינריך)
לפתע, מגיעה חברת בריגדת הפטיסיירים הישר מהמעבדה, עם תבנית עוגיות מדלן חמימות שרק יצאו מהתנור. היא עוברת משולחן לשולחן ומכבדת את כל המעוניין בעוגייה שהתפרסמה כל כך בספרו של פרוסט "בעקבות הזמן האבוד", וכמה שהיא טעימה. ואז אני עולה לקומה העליונה, תרתי משמע, הקינוחים המפורסמים של גרולה. זה לצד זה, מונחים על המגש כמה סוגי פטיסרי קטנים, עוגיות ומאפים מתוקים. הקינוחים המגיעים בצורת "מיני" הם בעצם האחים הקטנים של הקינוחים המופיעים בתפריט הקינוחים, אותם ניתן להזמין ללא קשר לשעת התה. שני קינוחים הרשימו אותי בעיקר, הראשון הוא הטארטלט לימון, העשוי עם לימון קוויאר אוסטרלי ועם מרנג עדין מאוד. הלימון בעל ארומה רעננה מאוד וגרולה מסביר לי שהוא אוהב לעבוד איתו, בגלל הארומה המיוחדת שלו וצורת בקבוקוני המיץ שלו, המזכירה קוויאר. גם העוגיות מופלאות, וזו עם הקרמל היא אולי העוגייה הטעימה ביותר שטעמתי.

התקרה המרשימה של מסעדת דאלי (צילום: שרון היינריך)

אבל הקינוח שמבהיר לי מדוע גרולה נבחר לשף פטיסייר של השנה, הוא ללא ספק קינוח הנוואזט (אגוז לוז בצרפתית). הקינוח מורכב מדקואז אגוזי לוז (בגרסא המוגשת בשעת התה, מוגש האגוז על בצק פריך), קרם של אגוזי לוז, פרלינה של אגוזי לוז וקרמל וכל הקסם הזה עשוי בצורה של אגוז ומצופה בשכבה דקיקה של שוקולד מוזהב. קשה לתאר במילים את שילוב הטעמים והמרקמים של היצירה הזו, אבל לדעתי מדובר באחד הקינוחים הטובים ביותר שמיוצרים כיום בפריז.

שעת התה מגיעה לסיומה ואני יוצאת מעולמו של דאלי אל רחוב ריבולי הסואן. גני טווילרי מולי, הגלגל הענק המוצב בקונקורד מאיר את השמים בצבעי הדגל הצרפתי, ובתיאום מושלם מנצנצים באופק האורות של מגדל אייפל. זה הזמן לרדת למטרו ולחזור אל המציאות, הצימר הפריזאי שלי מחכה לי.

קוגלהוף מקורמל, אחד המעדנים (צילום: שרון היינריך)
LE MEURICE
228 Rue de Rivoli
מטרו: CONCORDE או TUILERIES
שעת התה מתקיימת בכל יום בין השעות 15:30 עד 18:00, מומלץ להזמין מקום מראש.
עלות שעת תה לאדם 46 יורו והיא כוללת: כריכונים, סקונס, עוגיות ופטיסרי וכן משקה חם.

שלכם
שרון

כוכב הזהב של דניס אקבו מנצנץ מחדש A L'ETOILE D'OR

אקבו מגישה קרמלים באהבה (צילום: שרון היינריך)
בוקר פריזאי קריר של חודש ינואר, גברת דקיקה עם שיער אסוף ומכנסי סיגר פותחת את דלת החנות ונכנסת פנימה. "בונז'ור מאדאם. אני מאוד שמחה לראות שהחנות שלך נפתחה שוב, חסרת לי" היא מדקלמת בצרפתית ומחייכת קלות. דניס אקבו, מחייכת חיוך גדול ומזמינה את הגברת לראות את מבחר הממתקים שלה. היא קמה מהכסא שליד הקופה ונראה שפתאום היא הופכת לילדה קטנה, היא מסבירה בהתלהבות על הנוגט הטוב ביותר בעולם, על טבלאות השוקולד של ברנשו מהעיר ליון ומתפארת בקרמלים שאפשר לרכוש אצלה "הם הכי טובים בצרפת" היא מדגישה. ביליתי עם אקבו בוקר שלם, במהלכו לא הפסיקו להיכנס אנשים לחנות ולברך אותה על הפתיחה המחודשת, אחרי היום הנוראי בו נהרסה חנות הממתקים המפורסמת ביותר בפריז.

השוקולד של ברנשו, רק אצל אקבו (צילום: שרון היינריך)
אקבו נולדה בשנת 1936 בעיר תוניס שבתוניסיה, כבת לאמא איטלקיה מפיימונטה, שהייתה חובבת אפייה, ספגה הילדה הצעירה את האהבה למטבח והתעניינה מאוד בעולם המתוקים. בגיל 16 התחילה לעבוד בקונדיטוריה בתוניס, על מנת ללמוד את רזי המקצוע אך לא נשארה במקום זמן רב ועברה לעבוד בחנות בה נמכרו בגדים לנשות העיר העשירות. בהמשך, החלה לעבוד כמזכירה בחברה גדולה שלה כמה סניפים בעולם, האחד מהם בבורדו שבצרפת. כשמלאו לה 21 שנים, עברה אקבו לעבוד בסניף של אותה החברה בבורדו ושם הכירה את בעלה (גם הוא איטלקי מתוניס). ב 1958 החל סיפור האהבה של אקבו עם פריז, עת עברו השניים לעיר הגדולה ואקבו החלה לבחון אפשרויות חדשות לתעסוקה.

חפיסות שוקולד של בונה, כמה קסם (צילום: שרון היינריך)
"בשלב כלשהו, רכשתי מעדנייה בפרבר בשם קולמוב. במשך שלוש שנים פגשתי את אותם הקליינטים ומשהו היה חסר. הרגשתי שאני צריכה לפגוש אנשים חדשים, רציתי קליינטורה מגוונת יותר". בעודה מטיילת לה באיזור מונמרטר, נתקלה אקבו בקונפיזרי (חנות ממתקים) ישנה הקיימת משנת 1902, בה עבד אדם מבוגר מאוד שלו כלב עצבני שקיבל את הלקוחות בנביחות. "משהו קסם לי במקום הזה, אהבתי את חפצי האמנות הישנים שהיו בחנות, את ההיסטוריה שהרגישה כל כך חיה בה, ומיד ידעתי שאני רוצה את המקום. ניסיתי לשכנע את הבעלים למכור לי אותה, אך ללא הצלחה". בסופו של דבר, אחרי כמה שנים וסכום כסף שהעבירה אקבו לאיש, הסכים בעל הבית למכור לאקבו את החנות ובשנת 1973 היא כבר הייתה בבעלותה.

אקבו החייכנית, במקום בו היא הכי אוהבת להיות (צילום: שרון היינריך)
מהר מאוד הבינו תושבי הרובע שמשהו השתנה. הכניסה לחנות A L'ETOILE D'OR לא לוותה בנביחות מפחידות, ובמקום קשיש צרפתי נרגן המתינה להם ליד הקופה גברת חייכנית עם שתי צמות, לבושה תמיד באותה החליפה. "מאז ומתמיד אני לובשת את אותו הדבר. חצאית משובצת רחבה שמאפשרת לי לנוע ללא כל הפרעה, חולצה וסוודר וגם עניבה". אל הלבוש הזה נחשפה כשגדלה לצד נזירות ומאז הוא סימן ההיכר שלה. אקבו החליטה שהחנות שלה תוקדש רק לתוצרת צרפתית, וכך מצאה עצמה נוסעת בכל יום שני לטייל ברחבי צרפת. "הייתי לוקחת רכבת ומגיעה לכל מקום אפשרי. אני לא שוכחת את הביקורים שלי בליון, במקום הייצור של ברנשו. בתחילה, בכלל לא הסכימו למכור לי את השוקולד, מסייה ברנשו התעקש שרק הוא מוכר את השוקולד שלו. אחרי ביקורים חוזרים שלי במקום, כולל בכי ודמעות, הצלחתי לגרום לו למכור לי כמות קטנה של טבלאות שוקולד. בהמשך גדלה הכמות והיום אני היחידה (חוץ ממנו כמובן) שמוכרת את השוקולד שלו בצרפת".

האריזות המפורסמות של אקבו, קומיקס שוקולדי (צילום: שרון היינריך)
אחרי השוקולד של ברנשו, הגיע המרשמלו מננסי, ולאחר מכן הקרמלים והנוגטים, כל איזור והממתקים שלו. לא לקח זמן רב, והחנות התמלאה בתוצרת צרפתית והפכה למקום עליה לרגל. אוהבים שרוצים לפנק אחד את השני, ילדים המעוניינים בממתק של אחר הצהריים, מחפשי מתנות לחגי החורף, החנות של אקבו הופכת לשם דבר. אבל לא רק המקומיים פוקדים אותה. אבקת הקסמים של אקבו מתפזרת בכל העולם ותיירים רבים מסמנים את חנות הממתקים הזו כנקודת חובה בכל ביקור בפריז. "עשו עלי כתבות כמעט בכל מדינה, קבוצות האמריקאים והיפנים שפוקדים את החנות שלי מדהימות אותי בכל פעם מחדש. הם נכנסים ורוכשים כמויות גדולות כדי לקחת למדינה ממנה הם באים. כמעט בכל יום נכנסים תיירים עם עיתונים וכתבות מכל מיני מדינות" מציגה אקבו שורה של גזירי עיתון ותמונות שלה, תמיד עם אותה החליפה ואותן צמות.

ממש כמו בסרטים, קסם של מקום (צילום: שרון היינריך)
ואז, הגיע ה 14.2.14, היום המר ביותר של מלכת המתוקים. "יום האהבה, החנות מלאה במבקרים ואני עומדת ומשוחחת עם עיתונאית יפנית. במרתף, מטפלים עובדי חברת הגז בצנרת, ופתאום בשעה 16:00 הכל מתפוצץ. ההדף עצום, החנות נהרסת לגמרי, כך גם הדירה שלי שמאחור, עד היום אני לא יכולה להכנס אליה" מספרת אקבו בהתרגשות ומובילה אותי אל הדירה שלה שמאחורי החנות, אליה היא לא נכנסת יותר. ברגע אחד הכל קרס, 40 שנים של חלום מתוק הפכו לאסון של ממש. עיתונים בצרפת ומחוצה לה דיווחו על האירוע הדרמטי ואקבו הנסערת החליטה שאין טעם לפתוח את החנות מחדש. "בזמן האירוע הייתי בת 78, בתי אמרה לי שאולי זה הזמן להפסיק, לנוח קצת וליהנות מהחיים בלי עבודה. בתחילה חשבתי שאולי זה הדבר הנכון לעשות, אבל אחרי כמה חודשים הבנתי שבלי החנות יסתיימו חיי, פשוט כך". כמעט שנתיים, זה הזמן שלקח לשפץ את החנות ההרוסה, וב 3.11.15 נפתחה החנות מחדש, ואקבו חזרה למקומה הטבעי.

הנוגט הכי טוב בצרפת, לדעת אקבו. קיים משנת 1864 (צילום: שרון היינריך)
"אני כל כך מאושרת, קצת עייפה, אבל כל כך שמחה. הקליינטים חזרו במהרה, ובכל יום נכנסים עוד ועוד שמתרגשים מכך שהחנות נפתחה מחדש. עוד מעט אני בת 80, אין לי עוד חלומות, מבחינתי אני מוכנה לסיים את חיי בחנות הממתקים, בין הקליינטים שלי" מסכמת אקבו ומתפנה להסביר לעוד לקוחה על פלאי עולם המתוקים.

A L'ETOILE D'OR
30 Rue Pierre Fontaine
75009 Paris
שעות פתיחה: שני 14:00-20:00, שלישי עד שבת 10:30-20:00
מטרו: BLANCHE

הצבעוניות של אקבו, בקרו אותה, היא תעשה לכם טוב (צילום: שרון היינריך)

שלכם
שרון


הבראוניז המופלאים של CLAIRE HEITZLER. שוקולד פקאן ותפוזים מסוכרים

הטובים ביותר שטעמתי לאחרונה, מרקם של מוס אפוי (צילום: שרון היינריך)
בראוניז הוא אולי הקינוח הכי לא צרפתי שיש, עד שהוא פוגש את קלייר הטצלר, הנחשבת לאחת השף פטיסייריות הטובות של צרפת. הטצלר, ילידת 1978, גדלה בכפר הציורי נידרמורשוייר, ממש היכן שנמצאת מעבדת הריבות של כריסטין פרבר. כשאני מבקרת את פרבר, היא מספרת לי שהטצלר גדלה אצלה במעבדה והייתה נוהגת להשקיף עליה מבחוץ, כבר מגיל צעיר היא נמשכה לתחום הפטיסרי.

הטצלר נחשבה לכוכב עולה כבר בתחילת דרכה ומהר מאוד התברגה למשרות חשובות בענף הפטיסרי. היא זכתה בלא מעט תארים כשהבולט שבהם הוא תואר "השף פטיסייר של השנה" שהוענק לה בשנת 2014 , על ידי איגוד Relais Desserts. תואר המוענק על ידי ארגון השף פטיסיירים הטובים בעולם, שבוחרים בכל שנה את השף פטייסיר הטוב ביותר לשנה החולפת. במהלך הקריירה שלה הצטרפה לקבוצה של אלאן דוקאס כשף פטיסיירית במסעדות שלו בטוקיו ובדובאי, ובשנת 2010 התחילה לעבוד במסעדת המישלן הפריזאית המפורסמת, Lasserre, כשף פטיסיירית הראשית של המסעדה. בשנת 2015 עזבה הטצלר את מסעדת לסר, עובדה אשר הסעירה את עולם הפטיסרי הצרפתי. ממש לאחרונה הודיעה השף פטיסיירית המוערכת, כי היא עומדת לקבל את תפקיד האחראית על הפיתוח והיצירה במותג המפורסם, LADUREE.

הטצלר, זוכה בכבוד להיות מציגת הקינוחים בגביע העולם בפטיסרי לשנת 2015 (צילום: שרון היינריך)

עכשיו כבר מובן, שמתכון של הגברת המוכשרת הזו לבראוניז, אמור להיות משהו מיוחד ואיכותי ביותר. האמת היא שמדובר בבראוניז הטובים ביותר שטעמתי מזה תקופה. כל כמה זמן אני נתקלת באיזה מתכון לעוגיות החומות האלה, שמוכתר כטוב ביותר. עד הודעה חדשה זה המתכון :-) הסוד של המתכון הוא שימוש בקליפות תפוז מסוכרות, המעניקות לבראוניז ניחוח חורפי עמוק ובמקביל גם גורמות להפיכת הקינוח לפחות כבד.


בראוניז אגוזי פקאן וקליפות תפוז מסוכרות
תבנית בגודל 20X30

חשוב לציין שהכנת הבראוניז האלה, שונה מעט מהרגיל וחשוב לעבוד על פי השלבים, דבר שיביא לתוצאה המבוקשת.

חומרים:
100 גרם שוקולד מריר 70%
130 גרם ביצים (שתי ביצים גדולות)
170 גרם סוכר (עדיף סוכר דק)
60 גרם קמח רגיל מנופה
150 גרם חמאה בטמפרטורת החדר
80 גרם אגוזי פקאן קלויים קצוצים גס
35 גרם קליפות תפוז מסוכרות, קצוצות גס

הבראוניז מתקבלים אווריריים יחסית וקלילים עם ניחוח חורפי של תפוז (צילום: שרון היינריך)

הכנה:
1. מחממים תנור ל 180 מעלות צלזיוס.
2. שמים את השוקולד בבן מארי, מחממים על להבה נמוכה ומערבבים עד להמסה. מניחים בצד לצינון.
3. מרכיבים את קרס ההקצפה על ראש המיקסר. שמים בקערת המיקסר ביצים וסוכר, מקציפים עד לקבלת מסה תפוחה ובהירה (טקסטורה של סרט סאטן).
4. שמים את הקמח בקערה קטנה, ומוסיפים לו את קליפות התפוז ומערבבים, כך שכל הקליפות תהיינה מכוסות בקמח.
5. מרכיבים את קרס הערבול (גיטרה) על ראש המיקסר ומערבלים את החמאה הרכה, עד שמתקבל קרם חמאה רך ובהיר.
6. מוסיפים לקערת החמאה את השוקולד המומס (יש לדאוג שהטמפ' של השוקולד לא תהיה יותר מ 45 מעלות). ממשיכים לערבל עד לקבלת תערובת הומוגנית ומבריקה של שוקולד וחמאה. אם יש צורך, מנקים את דופנות הקערה במרית, על מנת שכל החמאה והשוקולד יתאחדו.
7. מוסיפים את הביצים המוקצפות לתערובת השוקולד בהדרגה, ומערבבים במרית עד לקבלת תערובת אחידה.
8. מוסיפים את הקמח עם קליפות התפוזים וממשיכים לערבב במרית.
9. מוסיפים חצי מכמות האגוזים הקצוצים ומערבבים.
10. יוצקים את התערובת לתבנית מרופדת בנייר אפייה, מעטרים את פני התערובת באגוזים שנותרו.
11. אופים כ 20 דקות בתנור שחומם מראש ל 180 מעלות. שימו לב - משך הזמן משתנה מתנור לתנור, הבראוניז מוכנים כששטח הפנים שלהם נראה כמו קרום יבש מעט ופציח.
12. מניחים לצינון בטמפ' החדר ומתענגים.

בתיאבון :-) (צילום: שרון היינריך)
שלכם
שרון

מתוק ב BERLIN, המלצות קפה ומאפה

אחד הדברים שאני מוכנה להגיע לברלין רק בשביל לטעום אותם שוב, שנקה (צילום: שרון היינריך)
אף פעם לא נמשכתי לברלין, אני לא יודעת לשים את האצבע על הסיבה המדויקת, אבל היא אף פעם לא הייתה יעד מועדף מבחינתי. לפני כמה שנים ביקרתי בה בפעם הראשונה, ביקור טעון, בו נחשפתי בצורה ישירה לשפה הכל כך מעוררת אסוציאציות, למונומנטים הרבים הקשורים לשואה, לקדרות המלווה את הצעידה ברחובות הנבנים של העיר שנחרבה. בביקור הראשון התעמקתי בעיקר במונומנטים, בהיסטוריה ובעיכול העובדה שאני בעיר הזו שכל כך הרתיעה אותי. והפעם, הפעם חזרתי אליה ממקום משוחרר יותר, בניסיון להתחקות אחר מקומות מיוחדים לנשנושים מתוקים ולקפה איכותי. ההכנות לביקור הזה כללו חפירות ארכיאולוגיות של גלי ושלי בים של אתרים ובלוגים שמביאים המלצות שונות ומגוונות. כמובן שיש את המקומות שחוזרים וממליצים עליהם בכל מקום, אבל אנחנו דווקא ניסינו לאתר את המקומות המיוחדים, את אלה שלאו דווקא נמצאים בלב האזורים התיירותיים שגם הדרך אליהם מעניינת וחושפת את המטייל לרחובות פחות מוכרים וראשיים. בהזדמנות הזו, אני רוצה להודות לאביחי בקר המקסים מ"הולך בברלין", ששיתף אותנו בכמה המלצות מתוקות שנגעו ללבנו ותרמו למדד הקלוריות היומי. אגב, בקר מקיים סיורים מרתקים בעיר ואם אתם נמצאים בה בעונת הפעילות שלו, אל תוותרו על סיור (אחד לפחות) אתו.

אווירה ברלינאית טיפוסית, צריך זמן כדי להתחבר (צילום: שרון היינריך)
בברלין יש כיום כמה וכמה פינות חמד מתוקות שצצו לאטן, כחלק מהיותה עיר רוויה במהגרים המביאים אליה השפעות קולינריות מכל העולם. מכיוון שהעיר נמצאת בתהליך בנייה מתמשך, הרי שבכל יום נפתחים עוד ועוד מקומות וההמלצות שניתן למצוא ברשת לא נגמרות. לעתים, ההמלצות אינן משקפות את המציאות, משום שמקומות חדשים שנפתחים לא קיימים מספיק זמן על מנת שהביקורת עליהם תהיה מספיק מאוזנת. עם זאת, המצב הזה של עיר שכל הזמן מתפתחת, מביא עוד ועוד הזדמנויות וגילויים חדשים ויש משהו מרגש מאוד בעניין הזה. בדרך כלל לא מדובר במוסדות של שנים רבות, כמו בפריז למשל, אלא במקומות חדשים עם אוריינטציה מודרנית ועדכנית. הנה כמה המלצות על מקומות מעולים לקפה ולקינוחים שכל חובב של התחום ישמח לפקוד במהלך ביקורו בברלין.

בלב שכונת המיטה Mitte, נמצא אחד מבתי הקפה הטובים שבהם בקרנו. בשעת בוקר מוקדמת, ממלאים תושבי האזור את המקום הקטן בניסיון להתעורר לעוד יום סגרירי ומצטיידים בקפה ובאחד המאפים הנמכרים במקום. בארן הוא לא רק בית קפה, אלא גם בית קלייה, בו קולים תערובות קפה באיכות גבוהה. הפילוסופיה העומדת מאחורי הבארן היא שימוש בפולי הקפה הטובים ביותר, סחר ישיר והוגן מול מגדלי הקפה ורכישה בכמויות קטנות וטריות.

הבארן, כיף של מקום (צילום: שרון היינריך)
בית הקפה נוסד ב 2010 ומאז הוא מהווה נקודת מפגש חשובה לחובבי הקפה בברלין. המייסדים של המקום מדגישים שגם המיקום שלו, ליד מונומנטים היסטוריים כמו אי המוזיאונים, בית הכנסת היהודי, משרד הדואר הישן וכו, חשוב להם מאוד, הם רואים עצמם כחלק מהנוף של שכונת המיטה.

במקום נמכרים מגוון של משקאות קפה וכן עוגות, כריכים ובקיץ גם משקאות קרים ומרעננים. יש אפשרות לשבת במקום או לקחת לדרך.

כתובת: Auguststrasse 58, 10119 Berlin
שעות פתיחה: שני עד שישי 08:00-18:00, שבת וראשון 10:00-18:00


OSLO KAFFE BAR
בית הקפה שהכי אהבנו בביקורנו בברלין הוא האוסלו קפה בר, וגם הוא נמצא באזור המיטה. האוסלו קפה נוסד ב 2012 ולמרות היותו צעיר יחסית, כבר צבר לו המקום קהל לקוחות גדול. בשעות הבוקר המוקדמות, הוא מלא במקומיים (כמעט שאין בו תיירים) שפותחים בו את היום. קפה, מאפה, כמה דקות של עלעול בעיתוני היום, אולי מענה על כמה מיילים והם יוצאים להם ליום של עבודה. אחרים נכנסים ומצטיידים בצידה חמימה לדרך, משוחחים קלות עם הבריסטה ההיפסטרי למהדרין וממשיכים הלאה.

אוסלו, האהוב עלינו בברלין (צילום: שרון היינריך)
העיצוב של האוסלו נעים מאוד וחומר הגלם השולט בו הוא העץ. במקום מספר רב יחסית של שולחנות, פינות רביצה נעימות ואפילו מתחם תקליטי ויניל למכירה. לעתים מוצגות בבית הקפה תערוכות מתחלפות של אומנים צעירים. האווירה נעימה והקפה טוב מאוד (בזמן הביקור שלנו הוגש במקום קפה של BARN. הקפה משתנה מדי פעם), בבוקר תוכלו ליהנות גם ממאפי בוקר כמו קרואסון ופה-או-שוקולה שהיו לא רעים.

כתובת: Eichendorffstraße 13, 10115 Berlin
שעות פתיחה: שני עד שישי 08:00-19:00, שבת 10:00-19:00, ראשון 10:00-18:00

FC - FATHER CARPENTER COFFEE BREWERS
בית קפה נוסף שכדאי לבקר בו, וגם הוא, איך לא, נמצא במיטה הוא ה FC. המקום נמצא בתוך חצר פנימית מקסימה ונעימה ומהווה נקודת מפלט שקטה מהרחוב הסואן. העיצוב של המקום מקסים בעיניי, והוא מאפשר ישיבה בתוך מתחם סגור וגם בחצר הפנימית, בה מפוזרים מספר שולחנות.

ב FC מקפידים מאוד על איכות חומרי הגלם ועושים שימוש בקפה מתוצרת בית הקלייה FIVE ELEPHANT, שגם הוא נחשב לאחד מבתי הקפה הטובים בברלין. הבריסטות שעובדים במקום נחשבים למיומנים ביותר, והם ישמחו לעטר לכם את ההפוך ב Latte Art (ציור בקפה). בנוסף לסוגי הקפה השונים הנמכרים במקום, תוכלו ליהנות גם ממאפי בוקר, סנדוויצ'ים עשירים, קישים ועוגות.
קסם בחצר פנימית קטנה (צילום: שרון היינריך)
שימו לב, קל לפספס את הכניסה למתחם בית הקפה מהרחוב הראשי, חפשו את השלט המכוון ואת החצר היפה.

כתובת: Muenzstrasse 21 - 1.Hof, 10178 Berlin
שעות פתיחה: שני עד שבת 09:00-18:00

PRINCESS CHEESECAKE
ממש לא רחוק מהבארן, מרחק כמה דקות הליכה, נמצאת אחת הקונדיטוריות המדוברות ביותר בברלין בשנים האחרונות, פרינסס צ'יז'ייק. הפרינססה כשמה כן היא, הוקמה על ידי קוני צור שהחליטה לפתוח קונדיטוריה בה ניתן למצוא רק עוגות גבינה, או טארטים מבוססי גבינה. העוגות הנמכרות במקום מגיעות בדרך כלל כעוגה גדולה, ממנה חותכים חתיכה עסיסית, או כפטיפורים קטנים (לא בכל יום מוגשים פטיפורים).

רעיון החנות המבוססת רק על סוג אחד של קינוח מקובל מאוד בעולם הפטיסרי הפריזאי, כך למשל בפריז יש חנויות בהן ניתן לרכוש אקלרים בלבד, או מקרונים, ואפילו חנות המוכרת רק מדלנים. צור, בעלת משרד יחסי ציבור מפורסם בגרמניה, ביקרה בארצות הברית, הושפעה כנראה מגל עוגות הגבינה הפוקד אותה (ע"ע צ'יז קייק פקטורי), זיהתה את הפוטנציאל והחליטה לפתוח בברלין חנות קונספט המתמקדת בעוגות גבינה.

רק גבינה, לחובבי הז'אנר (צילום: שרון היינריך)
מי שאוהב עוגות גבינה יהנה מאוד מהמקום, אם אתם לא מחובבי הז'אנר אפשר לדלג. בין העוגות שתמצאו במקום: עוגת גבינה גרמנית מסורתית עם פירות, גבוהה מאוד וקלילה יחסית; עוגת גבינה בסגנון ניו יורק, עם גבינת שמנת כבדה ועשירה; עוגת גבינה עם שוקולד מריר; עוגת גבינה עם קרמל; טארט לימון בהשפעה צרפתית (יש הטוענים שמדובר בעוגה הטובה ביותר הנמכרת במקום) ועוד. אנחנו טעמנו את עוגת הגבינה עם הפרג, העשויה מתחתית עשירה של פרג עם שכבת עוגת גבינה רכה ואוורירית יחסית. המקום עצמו מעוצב בצורה נסיכותית משהו, בגוונים של לבן וורוד עתיק, קצת שנות ה 80 אבל משעשע. יש אפשרות לשבת או לקחת, במקום נמכרים גם משקאות חמים וקרים.

כתובת: Tucholskystraße 37, 10117 Berlin
שעות פתיחה: כל השבוע, 10:00-20:00

DU BONHEUR
אושר, שם כל כך פשוט שמשקף את מה שקורה במקום הכל כך לא גרמני הזה שבלב שכונת המיטה בברלין. אחרי כמה שנים של עבודה בפריז אצל גאון הפטיסרי, פייר ארמה, החליטה אנה פלאג'נס (Anna Plagens) לפתוח מקום משל עצמה בגרמניה, אך לא בעיר הולדתה האנובר, אלא בברלין המתפתחת. טביעות האצבע של ארמה, מורגשות בכל קינוח בויטרינה, הנראית פריזאית למהדרין ולרגע ניתן לחשוב שמדובר בפטיסרי בעיר האורות.

טארט דומדמניות, כל כך טעים (צילום: שרון היינריך)
כשאני מדברת עם מיקאל מרסולייה, השף פטיסייר שמתפקד כיד ימינו של פייר ארמה, הוא מספר לי שפלאג'נס עבדה בצמוד אליו מספר שנים. בתחילה במחלקת ייצור הקינוחים של ארמה, ובהמשך עברה למחלקת הפיתוח והייתה חלק מצוות השף פטיסיירים המוציאים לפועל את הרעיונות של גאון הפטיסרי.

פריז בברלין (צילום: שרון היינריך)
מגוון הקינוחים האישיים הנמכרים במקום מרשים, טעמנו את טארט הדומדמניות עם המרנג הצרוב שהיה נפלא. שילוב נהדר של מתיקות וחמיצות ומראה מלבב. גם קינוח השוקולד המריר והקוקוס נהדר ומומלץ מאוד לחובבי חומרי הגלם הללו. עוד תוכלו לטעום במקום טארט טאטין, אקלרים עם מילויים שונים, קינוח שוקולד דולסי ואגוזי לוז, פרי-ברסט מרשים ביופיו ועוד. בגזרת המאפים, מביאה פלאג'נס לברלין את הקרואסון, הפה-או-שוקולה ואפילו את הקוניאמן המאפיין כל כך את אזור בריטני. יש אפשרות לשבת או לקחת, במקום נמכרים גם ארוחות בוקר ומשקאות חמים וקרים.

לדעתי מדובר במקום שהוא MUST לכל חובבי תחום המתוקים וכמובן שגם למקצוענים.

כתובת: Brunnenstr. 39, 10115 Berlin
שעות פתיחה: רביעי עד שישי 08:00-19:00, שבת וראשון 09:00-19:00

JUBEL
מזרחית לאזור המיטה, נמצאת Prenzlauer Berg, אחת השכונות היותר מדליקות של ברלין. פרנצלאור ברג היא שכונה בורגנית, בה התמקמו משפחות צעירות והיא נחשבת לאחת השכונות היפות יותר של ברלין. לטעמי מדובר באחת השכונות הנעימות ביותר לטיול רגלי נעים והיא מלאה בבתי קפה, מסעדות ובוטיקים מדליקים.

אחד המקומות המיוחדים ביותר בברלין בתחום הקינוחים נמצא בשכונה הזו ולדעתי הוא שווה ביקור, גם אם לא תכננתם לבקר בשכונה. יובל הוא החלום המשותף של לוסי בבינסקה וקאי מישלס, שתי חברות שעבדו ביחד בענף המסעדנות והחליטו לפתוח מקום משלהן. המקום הוא בעצם בית קפה - פטיסרי בו נמכרים בכל יום מגוון של קינוחים ומשקאות אותם ניתן גם לקחת לדרך. העיצוב עדכני ומרענן, קירות עם אריחים בצבע תכלת עוטפים את המקום, כמה שולחנות, בר קטן והרבה אור שנכנס מהרחוב דרך קירות הזכוכית.

פטיסרי מודרנית בלב אחת השכונות המדליקות ביותר בברלין (צילום: שרון היינריך)
בבינסקה מסבירה לי שהמשמעות של השם יובל הוא שמחה, חיוך, ומבחינת השתיים זו המשמעות של עסק של קינוחים. "רצינו להעניק למקום שם שמתאר את השמחה והאושר באכילת הקינוחים שלנו". היא מוסיפה שהייחוד שלהן הוא בכך שהשף פטיסיירית הייתה בעברה שפית במטבחים, ולכן ניתן להרגיש בקינוחים המוגשים במקום נגיעות של חומרי גלם מעולם המטבח, בשילוב עם חומרי גלם המזוהים עם תחום המתוקים. כך  למשל, אחד הקינוחים המעניינים ביותר שטעמנו היה עוגת גבינה מסקרפונה עם היפופיאה ופיסות גזר. נשמע מוזר? אז זהו, שמדובר בעוגה מפתיעה בקלילותה, למרות המסקרפונה, עשירה בטעם חמצמץ של פרי ההיפופיאה שגדל בגינת הוריה של בבינסקה. הגזר המונח על הקינוח מטופל בצורה נהדרת והוא משתלב הן מבחינת הצבע והן מבחינת הטעם עם הפרי החמצמץ.

בכל יום תוכלו למצוא במקום מגוון שונה של קינוחים, תלוי בחומרי הגלם שעומדים לרשותה של השף פטיסיירית. בנוסף, ניתן להזמין צלחת קטנה של פטיפורים המבוססים על הקינוחים הנמכרים באותו היום, דבר המאפשר טעימה מכמה קינוחים ולא רק מאחד.


גם העיצוב מדליק (צילום: שרון היינריך)
כתובת: Hufelandstr.10, 10407 Berlin
שעות פתיחה: שלישי עד שישי 11:00-19:00, שבת וראשון 11:00-18:00

MEIEREI
לא רחוק מיובל המהוקצע, נמצא המקום שבו חובבי השטרודל רוצים לבקר. מאיריי הוא בית קפה, מסעדה וגם מעדנייה במקום אחד שהוקם בשנת 2007. המקום בו שוכן בית הקפה היה בעבר מחלבה ובזמן השיפוצים נחשפו בו ציורי קיר מרהיבים של פרות באחו, שצוירו ב 1905 ושומרו עד היום.

התפריט במקום מגוון וניתן למצוא בו מנות קלילות כמו סנדוויצ'ים וסלטים וגם מנות חמות כמו גולש עם שפצלה, מרקים ועוד. אבל לא לאכול התכנסנו כאן, אלא לטעום מהשטרודל המפורסם המוגש במקום ומיוצר לאורך כל היום ללא הפסקה  טרי טרי. האמת היא שאני לא מחובבי העוגה הזו, אף פעם לא הבנתי מה יכול להיות כל כך מרגש בבצק דק שעוטף יציקה של תפוחי עץ. ולמרות זאת, החלטתי שאני חייבת לנסות.

קחו בחשבון שהמנה מספיקה לפחות לשני אנשים, שטרודל (צילום: שרון היינריך)
השטרודל מונח לו על הדלפק, זה לא שטרודל זה מגה שטורדל. נתח ענקי של בצק עדין ממולא בתערובת של תפוחי עץ ותבלינים ומפודר באבקת סוכר עדינה. כל לקוח שמזמין חתיכה מהעוגה הזו, מקבל נתח המספיק לפחות לשני אנשים רעבים, רעבים מאוד. את השטרודל ניתן להזמין עם או בלי קצפת ולמרות שהמנה מספיקה גם בלי התוספת עתירת השומן הזו, נסו אותה, מדובר באחת הקצפות הטריות ביותר שטעמתי. לדעת גלי, חובבת השטרודל, מדובר בטוב ביותר שהיא טעמה בחייה ותעיד על כך הצלחת הריקה שנותרה על השולחן.

כתובת: Kollwitzstraße 42, 10405 Berlin
שעות פתיחה: שני עד שישי 07:30-18:00, שבת 09:00-18:00, ראשון 10:00-18:00

ZEIT FUR BROT
אם יש מקום שבשבילו אני מוכנה לחזור לברלין מחר, הרי הוא צייט פור ברוט, או בתרגום פשוט "זמן ללחם". במקום הזה שנמצא גם הוא בשכונת המיטה, יש תמיד זמן ללחם ויותר מזה, זמן לעוגות שמרים! טעמתי הרבה מאוד עוגות שמרים בחיי ואני חייבת להודות שכבר חשבתי שטעמתי את הטובה ביותר, אבל כשהגעתי לצייט הבנתי שמצאתי את הנחלה.

פשוט קחו אחד מכל אחד. שנקה (צילום: שרון היינריך)
אם אתם מגיעים למקום בסוף שבוע, קחו בחשבון שצפויה לכם עמידה לא קצרה בתור. כשהגענו בפעם הראשונה, היה זה יום חול והצלחנו לשים את ידינו על שנקה (חילזון בגרמנית) שמרים תוך זמן קצר. ביום שבת, לעומת זאת, עמדו אנשים דקות ארוכות בתור שהשתרך לו עד לקצה הרחוב בו נמצאת המאפייה. ניכר שרוב העומדים בתור הם אורחים קבועים במקום, תושבי השכונה, שבאים לבית המאפה שמתחת לבית להצטייד בפחמימות לסופשבוע.

בהמלצת אחד המקומיים, טעמנו שלושה שנקה, כן שלושה! כל חילזון כזה הוא נתח גדול מאוד של עוגת שמרים והוא יכול להספיק בקלות לשני אנשים. טעמנו את זה עם הקינמון שנחשב לרב המכר והוכיח עצמו כראוי לתואר, טעמנו גם את זה עם אגוזי המלך שהיה נהדר, אך הטוב ביותר היה זה עם השוקולד. עוד רכשנו לחם כפרי מעולה עם גרעיני חמניות ופשתן שהגיע איתנו עד פריז והיווה בסיס מעולה לגבינת ברי עסיסית.

השנקה יוצא כל כמה זמן מהתנור, נסו לרכוש ממנו כשהוא עוד חמים (צילום: שרון היינריך)
במקום אפשר להזמין ארוחות בוקר, סנדוויצ'ים וקישים, כמו גם קפה, לחמים ועוגות מסוגים שונים.

כתובת: Alte Schönhauser Str. 4, 10119 Berlin
שעות פתיחה: שני עד שישי 07:30-20:00, שבת 08:00-19:00, ראשון 08:00-18:00

טיפ אחרון: אם אתם מגיעים לברלין ומחפשים הסעה מ/אל שדה התעופה, ממליצה על יובל ורדי המקסים שישמח לתת לכם שירות מכל הלב.

שלכם
שרון

טופס יצירת קשר

שם

אימייל *

הודעה *