ישראלית, גרה בפריז ומטיילת ב BRUSSELS

ליסבון בבריסל, היה שווה רק בשביל זה (צילום: שרון היינריך)
כשהייתי בת 12 בקירוב, טסתי בפעם הראשונה לחו"ל. אז, היה נהוג לצאת את הארץ בפעם הראשונה בטיול הבת/בר מצווה. היום העולם קטן יותר ולא אחת אני נתקלת בילדים מדהימים בגילאים צעירים (6-8) המגיעים עם משפחותיהם לפריז, עורכים עמי סיורים קולינריים ומגלים בקיאות רבה בתחום. כמובן שיש מאחוריהם לעתים קילומטרז' של טיסות שלא היה מבייש גן אדם בוגר, בגילי למשל. העולם השתנה, ללא ספק. באותו טיול עשינו בערך חצי מאירופה ב 10 ימים, מכירים את הטיולים האלה? אנגליה, הולנד, צרפת ובלגיה, בכל מקום יומיים - שלושה, בלי זמן לעכל ובלי יכולת להבין מהיכן הגעת ולאן אתה הולך. אבל אני זוכרת, זוכרת את הסוכריות הבלגיות המדהימות שמצאנו בפונדק דרכים, עת שחקנו גמדים וענקים באוטובוס. זוכרת שעניתי נכונה על שאלת הגובה של מגדל אייפל וזכיתי בבושם בחנות בנלוקס בפריז, אותה חנות אליה מגיעים כל תיירי העולם כדי לרכוש בשמים ללא מע"מ. זוכרת את הברבורים בברוז' ואת מעדן השוקולד ופצפוצי האורז האדיר, שגרם לי לחפש אותו גם בפעם האחרונה בה ביקרתי בעיר הקסומה הזו. וכן, אני גם זוכרת את הפסל של הילד המשתין ליד הכיכר המרכזית בבריסל, שאכזב אותי בגודלו, בערך כמו שהמונה ליזה אכזבה, אבל סלחתי לה.

קפה סבלון, אווירה מדליקה וקפה לא רע בכלל (צילום: שרון היינריך)

מאז, הספקתי לגור בפריז כמעט חמש שנים, להצפין פעמים רבות לאמסטרדם, לקחת פעמים רבות את היורוסטאר ללונדון ולאחרונה התחלתי גם להכיר את בלגיה. הדרך אל בירתה של בלגיה, בריסל, מתחנת הרכבת GARE DU NORD הפריזאית, עורכת כשעה וחצי. נסיעה מהירה לכיוון צפון ובלי להרגיש אנחנו בתוך בלגיה. בדרך כלל, אני נוהגת לעצור בתחנת הרכבת של בריסל בדרכי לאמסטרדם, ומאז הפעם הראשונה בה ביקרתי בה כשהייתי ילדה, טרם חזרתי אליה לביקור של ממש. אז במסגרת המחקר שלי את המדינות המקיפות את צרפת, החלטתי שגם לשם עלי להגיע. לאחרונה ביקרתי גם בעיר הבלגית גנט המדהימה, עליה כתבתי כתבה ארוכה ומפורטת עם מגוון המלצות. אני חייבת להודות שגם אחרי הביקור בבריסל, גנט נותרה מבחינתי הדובדבן של בלגיה, אם תרצו, הקצפת שעל הוופל הבלגי.

בריסל חביבה, לא יותר מזה, היא נחמדה בדיוק לביקור של יום אחד. עיר אירופאית קלאסית, עם ארמון וכיכר מרכזית, כנסייה ובית עירייה, עיר עתיקה עם רחובות קטנים לצד שדרות גדולות ומתחמי קניות. לא נשבתי בקסמה ואני גם לא חושבת שאחזור אליה שוב בקרוב. נכון, השוקולד הבלגי נחשב לאחד הטובים בעולם, אבל לדעתי הוא מזמן ירד מגדולתו וכמובן שמאוד תלוי היכן רוכשים אותו. מותגים גדולים ותעשייתיים לא מושכים אותי, ולצערי רוב השוקולד המוצג בבריסל הוא מהסוג הזה. תוכלו למצוא את כל המותגים הללו בכיכר הסבלון המפורסמת כמו גם את הפטיסרי היחידה הנחשבת לאיכותית בבריסל וויטמר. לסיכום נקודה זו, לא השוקולד הבלגי ולא הפטיסרי, הרשימו אותי ולכן עברתי לחפש מקומות שאינם נמצאים במרכז התיירותי, כאלה שיש להם קסם אחר שלא שוחה בנהרות השוקולד הבלגי המתוק.

קפה סבלון (צילום: שרון היינריך)

חפרתי ומצאתי בעיר כמה פינות חמד קולינריות ששוות ביקור במקרה שאתם מזדמנים אליה. פינות החמד האלה לא ממוקמות (ברובן) ממש במרכז התיירותי של העיר, כך שיש להשקיע זמן על מנת להגיע אליהן. אגב, כאן המקום לציין כי התחבורה הציבורית בבריסל איננה מהיעילות שיש. לכן, קחו בחשבון שהגעה ממקום למקום, יכולה לעתים להיות ארוכה מהמתוכנן אם עליכם לנסוע אל מחוץ למרכז התיירותי בתחבורה ציבורית.

כשמגיעים לבריסל מפריז, מחפשים קודם כל קפה. מדוע? משום שהקפה בפריז לא ממש טוב ורק לאחרונה החלו לצוץ בה בתי קפה "משודרגים" המציעים קפה איכותי, המזכיר את הקפה המוכר לנו מארץ הקודש. אחד מבתי הקפה הנחמדים בהם ביקרתי בבריסל הוא CAFE DU SABLON הנמצא בקצה כיכר סבלון, בחלקה הדרום מזרחי. הקפה מעוצב בצורה מודרנית ומוקפדת, משלב בתוכו פרטי עיצוב המזכירים מאוד את העיצוב הדני המוקפד והמואר. את הקפה שלכם תצטרכו להזמין בקופה והוא יוגש לכם אל השולחן. מומלץ לשבת עם הפנים לרחוב ולצפות בכנסיית נוטרה-דם-דה-סבלון הניצבת ממש ממול לקפה ונכנסת אליו, בזכות קיר הזכוכית הגדול העוטף הפונה אליה. במקום מוגשים גם מיני מאפים, בראוניז, קוקיז, עוגות בחושות, קאפקייקס, סלטים וכריכים.

הפסקת קפה ליד כיכר השוקולד (צילום: שרון היינריך)


CAFE DU SABLON
26 rue de la Regence
1000 BRUSSELS
שעות פתיחה: פתוח כל השבוע, 07:30-20:00

אני אוהבת מאוד מקומות שהשתמרו עם השנים, כאלה שזקני העיר יכולים להעיד עליהם והם מצליחים לשמור על הרלוונטיות שלהם, למרות הטרנדים החדשים. כזה הוא RENARDY, בית קפה משפחתי שהוקם בשנת 1912 ושמר על ייחודו מאז ועד היום. הקפה מעוצב בצורה פשוטה מאוד, הוא מזכיר במראה שלו ביסטרו פשוט בפריז, אבל יש בו קסם כלשהו שקשה להסביר. אולי אלה קופסאות הפח הגדולות המכילות עשרות סוגים של קפה ולמעלה ממאה סוגים של תה, אולי אלה צנצנות הריבה הביתית הנרקחת במקום ואולי זה בכלל חלון הזכוכית הגדול דרכו אפשר לראות את הרחוב. המראה מקסים בעיקר ביום גשום, אז הופך השוקו החם המוגש במקום, למשמעותי יותר ולגימתו הופכת נעימה יותר, עת מביטים בטיפות הגשם מלטפות את החלון. אם אתם באיזור PORTE DE NAMUR אל תוותרו על גיחה קצרה לרנארדי, תרגישו לרגע באירופה של שנות ה 20 של המאה הקודמת וזה יעשה לכם נפלא.

רנארדי, בריסל של פעם (צילום: שרון היינריך)

הריבות המפורסמות של רנארדי (צילום: שרון היינריך)


MAISON RENARDY
 111b Caussee de Wavre
B-1050 BRUSSELS
שעות פתיחה: שלישי עד שישי 07:30-18:30, שבת 08:00-18:00


ואם יש מקום שהייתי חוזרת אליו באופן וודאי הוא הפינה הקסומה ביותר שאיתרתי בבריסל, FORCADO - PASTELARIA. אף פעם לא נמשכתי למאפים הפורטוגזיים, הם נראו לי די משעממים ולמרות שיש מקום בפריז שנקרא "כמו בליסבון", המתחייב על הטובים ביותר בעיר, ויתרתי על החוויה. לפורקאדו הייתי חייבת להגיע, משום שהעיצוב של המקום והקסם שהוא מעביר משכו אותי. האמת היא שהוא לא מאוד מרכזי וההגעה אליו ארכה דקות ארוכות, כך שהוא היה חייב לעמוד בציפיות, והוא עשה זאת ביג טיים. פורקאדו הוא עסק משפחתי שנפתח לפני פחות משנה, זאת לאחר שהביקוש למאפים הפורטוגזיים PASTEIS DE NATA הלך וגבר והמקום הקטן יותר (הוקם ב 1982) שהיה שייך למשפחה כבר היה צר מלהכיל את הכמויות. הפסטיה דה נאטה הוא מעין טארט בצק עלים קטן עם מילוי קרם המזכיר פלאן אפוי כשלמעלה קראסט של סוכר מקורמל. אם תרצו, הפסטיה דה נאטה הוא הקרם ברולה של פורטוגל, רק עם בסיס של בצק עלים. אני יודעת, זה לא נשמע "וואוו", אבל כשעושים את זה כמו שצריך, מסתבר שזה לא רק מעולה, אלא גם ממכר.

העיצוב, העיצוב, כמה נעים וגם טעים (צילום: שרון היינריך)

ג'ואקים הבעלים של המקום, מסביר לי שהפסטיה דה נאטה הם הבייבי שלו והוא מקפיד על הכנתם על פי המתכון המשפחתי. "אנחנו ממשיכים להכין אותם בדרך המסורתית, הבצק עשוי ידנית והפסטיס מוכנסים לתנור בחום גבוה מאוד של 400 מעלות צלזיוס! האפייה לא ארוכה, אבל יש משמעות גדולה לחום הגבוה בו אופים אתם הפסטיה". אני מתיישבת לצד קבוצה של פורטוגזיות המתגוררות במקום. הן נראות עייפות והאושר שצובע את פניהן כאשר מוגשים להן המאפים משמח גם אותי. המקום מעוצב בצורה מאוד נעימה ומוארת, הרבה בזכות קירות הזכוכית הענקיים דרכם אפשר להרגיש כמעט ברחוב. גם כאן, הריהוט מזכיר מעט ריהוט סקנדינבי והצבע הכחול של הלוגו של המקום, המעטר את הקיר, משרה אווירה אותנטית ומרעננת.

"מלבד הפסטיה דה נאטה המקורי, אנחנו מתייחסים לקינוח הזה כאל מוצר שאפשר לעשות עליו וריאציות שונות". קשה שלא לקשר בין הרעיון הזה לבין הסצנה ההולכת ומתפתחת כיום בפריז של חנויות המונו-פרודקט. מוצר אחד, עמו עושים קולקציה שלמה של קינוחים. כך למשל האקלרים של כריסטוף אדם, המדלנים ברחוב מרטיר וחנות הפחזניות פופליני. גם כאן, בחרו לקחת מוצר אחד בסיסי ביותר ולהלביש אותו במגוון חליפות. אני טעמתי את הפסטיה הקלאסית, את זו עם הקפה ואת זו עם ממרח הספקולוס. אז איך להגיד את זה, אכלתי את הכובע של עצמי :-) הקינוח הזה פשוט נהדר וכשעושים אותו קום-איל-פו הוא אלוהי.

פסטיה דה נאטה, לחייך מאושר (צילום: שרון היינריך)

ראשית, התחלתי עם הקלאסי כדי להבין מה טעמו המקורי של המאפה. הבצק מושלם ועדין, המילוי נפלא, לא מתוק מדי, לא כבד מדי ועשיר בטעמי וניל וקרמל המגיע מהסוכר שקורמל על פני המאפה. עברתי לספקולוס שהיה טוב מאוד ומתאים לחובבי ז'אנר הממרח. בישראל, נוהגים לקרוא לממרח הזה ממרח לוטוס, אבל כאן המקום לתקן אחת ולתמיד - לוטוס הוא שם של חברה, לא של מוצר. המוצר הוא בעצם עוגיית הספקולוס (עוגייה המאפיינת מאוד את הולנד ובלגיה וגם את צפון צרפת) המוכרת לנו כעוגייה המוגשת לצד קפה. כיום יש כבר ממרחי ספקולוס, הן קלאסיים והן בתוספות של חתיכות עוגיות ספקולוס (קראנצ'), תוספת שוקולד, קפה ועוד.

מגוון גדול של טעמים, אל תוותרו על טעם הקפה (צילום: שרון היינריך)

ואז הגעתי אל הפסטיה עם קרם הקפה שאיך לומר, הייתה פשוט מושלמת. הקפה בו עושים שימוש במקום נהדר והשילוב הזה של הבצק עלים, עם קרם הוניל המקורי והקפה פשוט המיסו אותי. אני מוכנה לאכול כל יום כזה, ואם אפשר שזה יהיה בפריז זה יהיה נפלא :-)

FORCADO
196-198 chaussee de Charleroi
1060 BRUSSELS
שעות פתיחה: שלישי עד ראשון 10:00-18:00

סעו לטייל!
שלכם
שרון

מי? קאדו! MIKADO מתכון לאצבעות בצק ושוקולד ממכרות של איילי וגלי

מקלות מיקאדו של איילי וגלי (צילום: שרון היינריך)
אני צועדת במהירות במורד המשפך הארוך שמנקז את כל הנוחתים בנמל התעופה אל כיוון ביקורת הדרכונים. האח הגדול קורא את טביעת האצבע שלי ואני בתוך ישראל. ההמתנה למזוודות תמיד ארוכה מדי, גם אם היא נמשכת דקות קצרות, היא ארוכה מדי, במיוחד כשאני יודעת שהאחיינים המדהימים שלי נושאים את העיניים אל עבר הפתח הזה, ממנו יוצאים אל אולם מקבלי הפנים. אהבות, געגועים, בכי, צחוק, שמחה, צער, מה לא פוגשים שם באולם הזה. הייתי בשדות תעופה רבים בעולם, נראה לי שאולם מקבלי הפנים שלנו הוא האמוציונאלי ביותר, בלונים רבים ממלאים את התקרה (אגב, הידעתם שהבלונים שנאספים מהתקרה על ידי עובדי השדה נתרמים לילדים בעלי צרכים מיוחדים?), טבעות נשלפות ושלטי אהבה נמתחים, וולקאם טו יזראל. וגם לי מחכים שני הקטנים גדולים האלה, איילי וגלי, שני לבבות גדולים, אלו שהפכו אותי לדודה מטורפת שאוגרת ממתקים ומתנות מביקור לביקור ובשיקוף אפשר לראות במזוודה שלה שוקולדים, חומרי גלם, לגו לגדול, בגדים של ג'ז לקטנה וזהו בערך.

זה לא דוקים, זה מיקאדו (צילום: שרון היינריך)

הם רצים לכיווני וקופצים עלי בהתלהבות אמיתית, כזו שרק ילד יכול לייצר. אהבה טהורה, ללא תנאים, ולא, לא בגלל שיש להם דודה בפריז שמגיעה עם מזוודה מלאה במתנות בכל פעם, פשוט בגלל שהם ילדים של אהבה. כמובן שבנסיעה צפונה הם מנקרים ומנסים להחזיק את עצמם ערים. בדרך, איילי מזכיר לי שבכל פעם יש לנו טקס של ממתק אחד שאני מראה להם במכונית בדרך הביתה, ואת שאר המתנות פותחים בבית. הם פותחים את ביצי הפסחא הצבעוניות, ו"רק" אחד הופך לארבעה, הניירות הצבעוניים העוטפים כל ביצה וביצה נערמים, ואני מאושרת. בבית פותחים את המזוודה, חלוקת השלל אורכת דקות ארוכות ושני הקטנים גדולים האלה מגשימים באותם רגעים חלומו של כל ילד (לפחות בתקופתי), דודה בחוץ לארץ. כמובן שמפעם לפעם המתנות משתנות, תלוי בעונה, בחגים שהיו במהלך זמן האגירה ובעוד משתנים הקשורים לתחביבים המתחלפים של הנסיך והנסיכה. עם זאת, יש מוצר אחד שאני לא יכולה לעבור את ביקורת הגבולות בלעדיו - MIKADO. מיקאדו הוא חטיף ממכר, העשוי מקלות בצק עדינים ומלוחים קלות, הטבולים בשוקולד איכותי, החטיף מגיע בציפוי שוקולד מריר, חלב, לבן, עם אגוזים, בלי אגוזים, עם דאבל שוקולד, בלי דאבל שוקולד. ממכר כבר אמרתי? הם אוהבים את זה עם שוקולד החלב, נו שויין, בכל זאת לא גדלו בצרפת.

פרויקט נהדר לחופש הגדול (צילום: שרון היינריך)
לאחרונה, מצאנו ג' ואני ליד הבית סופר מרקט יפני. שתבינו, מי שמכיר אותי יודע שהחלום הגדול ביותר שלי (נכון לעכשיו) הוא לטוס ליפן. ברור שהחלום ימומש, אבל בנתיים אני מתענגת על סיפורים של אחרים ומדמיינת. אז הסופר היפני נפתח ממש בקרבת הצימר הפריזאי שלנו שליד האייפל, ומדי פעם אנחנו עוברות לידו ומספרות אחת לשנייה שצריך להכנס אליו בהזדמנות. ואז, באחת הפעמים, קורץ לנו מהתצוגה שבחלון הראווה דב פנדה קטן וחמוד המקשט אריזה של....מיקאדו! מיקאדו יפני, לא סתם מיקאדו. אגב, המיקאדו הומצא בכלל ביפן, שם הוא נקרא POCKY. פתאום הביקור בסופר הפך להכרחי ומצאנו את עצמנו עומדות מול ים של מוצרים וגם כל מיני מוצרים מהים, שאין לנו כל מושג מה הם, אבל האריזות שלהם כל כך כל כך יפות. בצרפתית יפנית ניסו להסביר לנו לקוחות ומוכרים מה אנחנו רוכשות ולאחר שהבנו שהמקלות הממכרים הם באמת משוקולד ולא מאצה חומה עם וואסאבי מתוק, בצענו את הרכישה. מה אומר לכם, היפנים יודעים את העבודה, לא רק שהאריזות מדהימות ביופיין ומעוטרות בפנדה, פוקימון והלו קיטי, גם המוצר עצמו מדליק ומיוחד. מבין כל הטעמים - תות, שוקולד לבן ועוגיות, היו אלה המקלות של הפנדה שהרשימו אותנו ביותר. מקלות של עוגיית שוקולד עם ציפוי שוקולד לבן שיוצרים טעם של עוגיות סנדוויץ' של פעם, כאלה עם מילוי לבן "בטעם" וניל. אני כבר יודעת מה הילדים יקבלו בביקור הבא!

יפן בפריז, מיקאדו צרפתי משמאל וכל השאר מיפן (צילום: שרון היינריך)

וכך זה נראה מבפנים, לא מדהים? (צילום: שרון היינריך)

אחרי שהבית שלי הוצף בהמון דוקים אכילים, החלטתי שאולי כדאי למצוא מתכון בייתי לקסם הזה. הפכתי וחיפשתי ברשת, והבנתי שמתכון כזה לא ממש פשוט לייצר. כמובן שכדי להגיע לעובי ולמרקם של המיקאדו האמיתי, יש צורך במכונות רידוד מדויקות ובתנורים מיוחדים ובחומרי גלם קצת תעשייתיים :-) אז מצאתי מתכון מקסים בעיניי אותו קצת שיניתי, המשלב סוג של מקלות בצק עדינים טבולים בשוקולד איכותי. לי הם מזכירים קצת גריסיני, ואם מייבשים אותם היטב בתנור הם הופכים לקריספיים כהלכה. את החטיף הזה כיף גדול להכין עם ילדים, מדובר בפרויקט של אפייה, טבילה וקישוט, היכול להוות ממש חצי יום של בילוי בחופש. לפני שאתם יוצאים לדרך, מומלץ להכין כמה וכמה אלמנטים שיקלו עליכם את העבודה, לכן כדאי לקרוא את המתכון בעיון לפני התחלת הבילוי במטבח.

מיקאדו ביתי
כ 40 יחידות

חומרים:

מקלות בצק:
225 גרם קמח (רצוי קמח ללחם, אבל גם קמח רגיל יעבוד)
100 מ"ל מים
25 מ"ל שמן זית
10 גרם שמרים טריים
3 גרם מלח

ציפוי שוקולד:
200 גרם שוקולד מריר איכותי 67% ומעלה
200 גרם שוקולד חלב או לבן

קישוט:
סוכריות צבעוניות לקישוט עוגות
ברס (אגוזים מקורמלים גרוסים)
פולי קקאו גרוסים

הכנה:
בצק: מערבבים שמרים בקמח, מוסיפים את שאר חומרי הבצק ולשים כמה דקות עד לקבלת בצק אחיד ונעים לעבודה. מניחים בקערה מכוסה במגבת מטבח וממתינים כשעה, הבצק אמור להכפיל את נפחו.

מקלות בצק: לשים את הבצק ובוצעים ממנו כדורים במשקל של כ 10 גרם האחד, יוצרים מכל אחד מהכדורים מקל בצק דק, כמובן, שרצוי להגיע למקלות דקים מאוד, אך זה לא פשוט ולכן המקלות יוצאים מעט עבים יותר מהמוצר המקורי, זה ממש לא נורא :-) מסדרים על תבניות מרופדות בנייר אפייה. אופים כ 15 -20 דקות בתנור שחומם מראש ל 200 - 220 מעלות. יש לייבש את המקלות היטב בתנור, עד להזהבה. מניחים בצד לצינון.

קישוט: לפני הקישוט, מומלץ בחום להכין משטח שיאפשר לנו לנעוץ בו את מקלות הבצק לאחר טבילתם בשוקולד. כמובן, שיש אפשרות גם להניח אותם לאחר הטבילה על נייר אפייה, אך אז נפגמת מעט הצורה העגולה של המקל. ניתן לעשות שימוש במשטח קלקר, או בקרטון קשיח בו אפשר לייצר חורים קטנים. כל רעיון מתקבל, העיקר שהמשטח יוכל להיכנס למקרר וניתן יהיה לנעוץ בו מקלות בצק עדינים.

המסת השוקולד: ממסים בנפרד כל סוג שוקולד בו בחרנו לצפות את המקלות. מי שמכיר את טכניקת הטמפרור, יכול לטמפרר את השוקולד, ניתן גם רק להמס אותו במיקרו גל או על בן מארי. מעבירים את השוקולד המומס לכוס גבוהה.

טובלים כל מקל בצק בשוקולד ומשאירים שליש מהמקל חשוף. מקשטים בסוכריות/ברס/קקאו גרוס ומניחים על תבנית מרופדת בנייר אפייה, או שנועצים בקלקר/קרטון שהכנו מראש. מכניסים למקרר לכשעה.

בתיאבון (צילום: שרון היינריך)

טורפים :-)

שלכם
שרון

מאחורי הקלעים של ריאליטי הפטיסרי הצרפתי המוביל בעולם QUI SERA LE PROCHAIN GRAND PATISSIER?

הנבחרת של העונה השלישית, מעניין מי מביניהם יקטוף את התואר (צילום: LEROUX Philippe / FTV  )
טאצ' אחרון של מייק אפ על הפנים והאות מחדר העריכה ניתן. אלה מול אלה, עומדים השופטים והמועמדים. השופטים, בכירי השף פטיסיירים הצרפתיים, כאלה שכל אחד נושא את עיניו אליהם ומשתוקק לפגוש אותם ולו לרגע אחד. המתמודדים, צעירים שחולמים פטיסרי, חיים פטיסרי ועובדים בתחום. הם חייבים להיות בעלי ניסיון מוכח כדי להכנס לתוכנית ? QUI SERA LE PROCHAIN GRAND PATISSIER או בעברית מי יהיה השף פטיסייר הגדול הבא?. ההתרגשות ניכרת על פניהם, והם משתדלים להסתיר אותה אל מול המצלמות. מחדר העריכה מבקשים לעצור את הצילום, מאחורי השופטים יש פינה מסוימת שלא מצטלמת נכון, תוך חלקיק השנייה קופץ צוות שלם של עובדים, מסדר את הדרוש תיקון, המצלמות מבצעות בדיקה נוספת ובינתיים המתח גובר. כל שנייה נראית כמו שעה והמתמודדים מנסים להכיל את המעמד. האות ניתן שוב, נראה שהפעם בחדר העריכה מרוצים מהזוויות שהמצלמה קולטת. כריסטוף מישלאק עומד להכריז על הקינוח הטוב ביותר שטעמו השופטים, שלא יודעים למי שייכת כל עוגה שהם טועמים. לכן, כל מתמודד מעניק לקינוח שלו שם ובעצם במעמד ההכרזה, נוקבים השופטים בשמות הקינוחים ולא בשמות המתמודדים. מישלאק מתאר את העוגה, נוקב בשמה וברגע אחד גורם לפרץ של דמעות אצל אחד המתמודדים "זו העוגה שלי" הוא לוחש ודמעות מציפות את עיניו. אותו מתמודד יודע שהוא קרוב מתמיד לקטוף את התואר הנכסף שיינתן השנה בפעם השלישית.

וירג'יני גיום ופייר מרקוליני במסיבת העיתונאים של השקת העונה השלישית של התכנית (צילום: שרון היינריך)

"אז מי יהיה השף פטיסייר הגדול הבא?" שואלת המנחה וירג'ני גיום, שאלה שתישאר פתוחה עד צילום פרק הסיום של העונה השלישית של התכנית. היא ממשיכה ומסבירה שלצד האושר הגדול של המתמודד שזה עתה נבחר הקינוח שלו לטוב ביותר, יש גם מתמודד שיאלץ לעזוב את התכנית. את התפקיד הקשה של הכרזה על המתמודד שיעזוב את התכנית, מקבל השוקולטייר המוכר פייר מרקוליני, הנמנה על צוות השופטים. אגב, מרקוליני הוא היחיד מבין השופטים שאיננו צרפתי, אלא בלגי והוא אולי אחד השוקולטיירים המפורסמים בעולם. מרקוליני הצליח להשתלב בצורה מפתיעה בשוק השוקולד הצרפתי, ואין מדובר בעניין של מה בכך. השוקולד הצרפתי שונה מאוד מזה הבלגי, אך מרקוליני הצליח למצוא את שביל הזהב והתחבב גם על הבלגים וגם על הצרפתים. זו אחת הסיבות לכך שהוא אחד מצוות השופטים, שהרי היה מתבקש שהשופט שהוא על תקן השוקולטייר, יהיה צרפתי. סיבה נוספת שבגללה מרקוליני הוא אחד מצוות השופטים, היא העובדה כי התכנית פונה לא רק למתמודדים צרפתיים, אלא לכל פטיסייר דובר צרפתית. "אנחנו פונים לפרנקופונים, כל מי שמדבר את השפה ועומד בקריטריוני הסף, יכול להגיש מועמדות. בשלוש העונות היו לנו מתמודדים מצרפת, מבלגיה ומשוויץ" מסבירה לי סופי דוסולייה Sophie Dusolier הבמאית הראשית של התכנית.

מתוך אחת המשימות בתכנית, המתמודדים עובדים תחת לחץ (צילום: VU Laurent / FTV )

המצלמה מתמקדת במרקוליני שמשתדל למצוא את המילים שמצד אחד יבהירו מדוע העוגה הפחות טובה לא עמדה בציפיות, ומצד שני יעודדו ויגרמו לאותו מתמודד מאוכזב להמשיך להאמין בדרך שלו, דרך הפטיסרי. ניכר שהמעמד לא פשוט לו, שהרי ברגע אחד הוא עומד לגדוע חלום של אדם צעיר שכל החיים לפניו, וכבר בשלב כזה חווה כישלון משמעותי (אולי ראשון) אל מול קהל של מיליוני צופים. מרקוליני מתאר את שתי העוגות שפחות הרשימו את השופטים ובסוף דבריו נוקב בשם העוגה שהכי פחות הרשימה את השופטים. המועמד מרים את ידו במבוכה קלה ומספר שהוא יוצר העוגה. בזה אחר זה נפרדים ממנו השופטים במילות עידוד, ניכר שהמעמד לא פשוט לכולם. הדמעות מציפות את עיני המועמד המאוכזב והוא מודה לכולם על חוויה בלתי נשכחת, מפרגן לשאר המתמודדים ועוזב את האולפן. גם בחדר העריכה מורגשת הדרמה, ולצד האושר וקפיצות השמחה בזמן ההכרזה על העוגה המרשימה ביותר, ניכר גם הקושי להיפרד מהמועמד, אותו מלווים עשרות אנשי הפקה החל משלב המיונים לתכנית.

פיליפ אורקה, זקן השופטים, עם פרופיטרול הלימון המעולה שלו בבוטיק הפרופיטרולים שלו (צילום: שרון היינריך)

"בתום כל עונה אנחנו פותחים את ההרשמה לעונה הבאה" מסבירה דוסולייה. "מתמודדים רבים פונים אלינו והם עוברים כמה שלבים של מיונים. בתחילה הם שולחים את קורות החיים שלהם, זה הסינון הראשוני, ולאחר מכן הנבחרים מוזמנים למיונים נוספים. בשלב מסוים מקבלים המועמדים לתכנית שתי משימות - האחת, ליצור קינוח שהוא המיטב שהם יכולים להוציא מעצמם. במשימה הזו הם בעצם באזור הנוחות שלהם ויכולים להפגין את הכישורים שלהם בצורה לא מלחיצה. המשימה השנייה היא הכנת קינוח במתווה של התכנית, קרי ללא הכנה מוקדמת על פי נושא הנקבע עבורם. כאן כבר ניתן לראות האם המועמד מתאים לפורמט מסוג זה, שהרי שמדובר בתכנית בה חווים המתמודדים סוג של לחץ, עת עליהם להיות מוכנים בכל רגע נתון  למשימות שונות ומגוונות".

כאן המקום להדגיש שבפורמט הזה, אין שידור של שלב האודישנים. הדגש איננו על הסיפורים האישיים, על הדרמות המשפחתיות ועל הדמעות של המתמודדים ושל השופטים. המטרה - איתור השף פטיסייר הגדול הבא, ותו לא. לאור זאת, שלבי המיון לא מצולמים לשידור והצופים רואים רק את 8 המתמודדים שהתקבלו לתכנית. כל אחד מהם עובד בתעשיית הפטיסרי ויש לו רקע שיכול להוות קרקע מתאימה לבחירתו כשף פטיסייר הגדול הבא. בשתי העונות הקודמות זכו בתואר הנכסף שתי מתמודדות, דבר המהווה שינוי מרענן בתחום הפטיסרי. האמת היא שהעובדה הזו עולה בקנה אחד עם פריחת התחום ועם ההבנה שהיום התחום הזה הוא אמנות בפני עצמה, בה יכולים להביא את עצמם לידי ביטוי גם גברים וגם נשים, ולא רק מקום מפלט למי שלא הצליח לשרוד במסגרות לימודיות קונבנציונליות.

כריסטוף מישלאק עם אחד הטארטים המפורסמים שלו במאסטר קלאס (צילום: שרון היינריך)

אני מבקרת בסט הצילומים של התכנית, באחד מימי הצילום האחרונים של העונה השלישית. אנשי יחסי הציבור והתקשורת של ערוץ FRANCE2 בו משודרת התכנית, מזהירים אותי מחשיפה של פרטים אודות המועמדים או המועמדות, כמו גם אודות התכנים, הנושא של התכנית והאורח שקפץ לביקור וליווה את כל יום הצילומים. "הסודיות חשובה מאוד" מסבירה דוסולייה "יש לנו מיליוני צופים שמהווים אחוז גבוה מאוד מסך כל הצופים בטלוויזיה הצרפתית ואנחנו שומרים בסודיות גמורה על הפרטים". גם סביב תאריך תחילת השידור, יש בזמן הביקור שלי בסט, מסך ערפל, כמו גם על הפרומו שצולם עת התבקשתי לצאת לכמה דקות מחדר העריכה, על מנת שהשופטים והמנחה יוכלו לעבוד עליו.

בהפסקת הצילומים, בין שלב הטעימה של השופטים לבין שלב מתן התוצאות למועמדים, אני משוחחת עם המבוגר שבשופטים, פיליפ אורקה. בינתיים מתרוצצים מסבבנו עשרות אנשי צוות שמפרקים תפאורה ומקימים חדשה, מעמידים תאורה ובודקים את זוויות הצילום. הכל מדוד ומתוזמן ואין זמן להתמהמהות. אורקה הוא אחד השף פטיסיירים המובילים בצרפת, בעל תואר ה MOF (תואר המוענק אחת לארבע שנים, על ידי נשיא צרפת, לטובים ביותר בתחומם בכל תחום של מלאכת יד) ונשיא צוות השיפוט של תחרות MOF הפטיסרי שהתקיימה ממש לאחרונה. אני שואלת את אורקה מה דעתו על גל תכניות הריאליטי בבישול ובאפייה. "באופן כללי אני בעד תכניות הריאליטי בתחום הקולינריה, משום שאני חושב שהן מנגישות את העולם הזה לכולם. בעבר, תחום האפייה היה סוג של ברירת מחדל למקרה בו לא הייתה אפשרות לבחור מקצוע אחר. היום, גם בעקבות תכניות הטלוויזיה והחשיפה באינטרנט, מדובר יותר בבחירה. צעירים בוחרים במקצוע ורואים את האמנות שבו, את היכולת להגיע לרמה גבוהה מאוד ובכך לעשות טוב לעוד ועוד אנשים. כמובן שיש גם חסרונות, העולם נהיה יותר אינסטנט ומהיר ולעתים מדלגים על התהליך. אבל במקרה שלנו, הרי שמדובר במתמודדים המגיעים מהתחום עצמו, הם כבר מוכיחים את יכולותיהם בשטח, כך שאין כאן קיצור דרך".

מימין לשמאל: פיליפ אורקה, כריסטוף מישלאק, וירג'יני גיום, פייר מרקוליני וכריסטוף אדם (צילום:  VU Laurent / FTV )

במהלך ההפסקה מגיעים גם המתמודדים אל מתחם הצילומים, שם הם העבירו את כל הבוקר בהכנת הקינוחים במסגרת המשימה שצולמה. לאחר מכן, הוצאו המתמודדים מהמתחם אל מקום אחר, אז התקיים שלב הטעימות, בו נכחתי גם אני והוא היה מרתק ומרגש. עוד קודם, בשלב ביצוע המשימה, היה זה אורקה בליווי האורח המכובד והסודי, שבילה את הבוקר עם השף פטיסיירים הצעירים. במסגרת המשימה, נדרשו המתמודדים ליצור קינוח בהשראת אחד הקינוחים המפורסמים בפטסירי הצרפתית ולתת לו פרשנות אישית. אורקה, שנכח בשלב יצירת הקינוחים, היה בשלב הטעימות חלק מצוות הטועמים אך לא יכל לקחת חלק בשיפוט. "התכנית בנויה כך שיש משימות במסגרתן שופט אחד מלווה את המתמודדים בשלב המשימה, והוא בעצם מעין מנטור עבורם ולכן הוא לא יכול לשפוט בשלב הטעימות. לעומת זאת, ישנם פרקים בהם המתמודדים לא מלווים על ידי אחד מחברי הצוות ואז כל הצוות משתתף בשיפוט המנות" מסביר לי אורקה.

בין המתמודדים יש בכל עונה גם נשים, עניין שאיננו מובן מאליו. בעבר, היה תחום הפטיסרי מאוד גברי וגם כיום רוב בעלי חנויות הפטיסרי בפריז הם גברים. אחת מפורצות הדרך בתחום היא השף פטיסייר קליר דמון, שהייתה הראשונה שפתחה בוטיק פטיסרי משלה, זאת לאחר שעבדה לצד פייר ארמה במעדניית העלית פושון ותפקדה כסו שף של כריסטוף מישלאק במלון פלאזה אתנה היוקרתי. לא רק שיש נשים בכל עונה, אלא שבשתי העונות הקודמות הזוכות היו נשים. זוכת העונה השנייה, אופלי ברס Ophelie Bares עובדת כיום לצד מישלאק במאסטר קלאס שלו והיא גם זכתה בתואר השף פטיסייר הטוב ביותר בצרפת לשנת 2014. הסיפור של ברס הוא הוא סיפור סינדרלה קלאסי, אחרי שזו אותרה על ידי השופטים של התכנית עת צילמו את אחד הפרקים של העונה הראשונה בעיירה שאנטיי שליד פריז (העיר בה הומצאה השאנטיי, הלא היא השמנת המוקצפת). באותה התקופה עבדה ברס במסעדה בעיר, והשופטים שטעמו את מעדניה ביקשו לשוחח עמה והזמינו אותה לקחת חלק בעונה השנייה של התכנית.

כריסטוף אדם, מתוך הספר "הפטיסרי הטובות בפריז - מדריך לבוטיקי עוגות ומתוקים" (צילום: סיון אסקיו)

כאן המקום לציין, שהתכנית מצולמת בלוקיישנים שונים ברחבי צרפת ולעתים גם מחוצה לה. העובדה הזו דורשת היערכות אדירה, זאת משום שכל פרק מצולם במקום אחר, קרי יש להקים את האולפן בכל פעם מחדש. כך למשל צולם פרק בדיסנילנד פריז, בעיירה שאנטיי וגם פרק שהוקדש לקינוח המפורסם פרי-ברסט, צולם בתחנת הרכבת מונפרנס וברכבת מפריז לברסט. "המטרה שלנו היא להעביר את התרבות הצרפתית, את הקשר בין הקולינריה לבין אזורים שונים בצרפת ואת הייחוד של כל אזור ואזור". מסבירה דוסולייה בהתלהבות.

אני מתבוננת במתמודדים הצעירים והנרגשים שממש עוד רגע עומדים לקבל את פסיקת השופטים, וחושבת על שלב הטעימות שהסתיים זה מכבר. בשלב זה, טעמו השופטים את 3 היצירות של המתמודדים שהגיעו לשלב זה של התכנית. בתחילה, התייחסו השופטים לצורה החיצונית של הקינוח, כשכל אחד בתורו מתייחס למראה הכללי ולהתאמתו לנושא עליו נדרשו המתמודדים לעבוד, כמו גם לויזואליות של השכבות, לשילוב הצבעים ולטכניקות הניכרות ממראה בלבד. לאחר מכן עוברים השופטים לשלב הטעימה עצמה, או אז פורס אחד השופטים את הקינוח וכולם ביחד טועמים את היצירה. בשלב זה, קשה שלא לשמוע את השקט שבאוויר. הרחש היחיד שנקלט במצלמה הוא רחש החיתוך והלעיסה, כמו גם המבטים המסגירים של השופטים. לאחר כל טעימה, מתייחסים השופטים לטעמו של הקינוח, למרקמים, לחומרי הגלם בהם נעשה שימוש ולטכניקות שנעשה בהן שימוש. בשלב זה, השופטים לא חוסכים במילים וניכר שהרוחות נושבות לאותו הכיוון, יש קינוח שהוא הכוכב ללא עוררין, והוא מנצנץ בשמי האולפן.

עוד קינוח שתוכלו לראות בתכנית (צילום: VU Laurent / FTV)

אז מי יהיה השף פטיסייר הגדול הבא? את זה אני לא יכולה לגלות לכם, אבל ממש היום תוכלו לצפות בעצמכם בעונה השלישית של התכנית ,שתשודר בערוץ FRANCE 2  בשעה 20:55 שעון פריז (21:55 שעות ישראל).

שלכם
שרון

PLAZA ATHENEE שעת תה עם גוצ'י, סדרת פטיסרי המלונות

אחת היצירות המפורסמות ביותר של מישלאק, רליג'יוז קרמל (צילום: שרון היינריך)
אם יש רחוב אחד בפריז שבו אני מרגישה בכל פעם מחדש בסרט, אפילו אחרי 5 שנים של מגורים בעיר האורות, הרי הוא רחוב מונטיין. הרחוב המופלא הזה מחבר את שדרות השאנז אליזה המפורסמות עם גשר אלמה המפורסם לא פחות, בזכות הנסיכה דיאנה שמצאה את מותה בתאונת דרכים בקרבתו. ממש מעבר לגשר עומד לו זקוף מגדל אייפל, ומשקיף על השדרה, אין ספק שמדובר באחד האזורים המופלאים ביותר של עיר האורות, בו הרוח הפריזאית במלוא עוצמתה נפגשת עם אופנת האוט קוטור ובוטיקי אופנת העילית המזוהים כל כך עם העיר.

הייתי נוהגת לעבור ברחוב הזה בכל יום, לפחות פעמיים, בדרכי לעבודה ובדרכי הביתה. מתבוננת על בוטיקי אופנת העילית הניצבים אחד ליד השני כמו חיילים במסדר, לואי ויטון, דיור ושאנל, נינה ריצ'י, פראדה וגם דולצ'ה וגבנה. פעם אחת אפילו זכיתי להתארח בשבוע האופנה שהתקיים בשדרה, או אז נבנו מחוץ לכל חנות מתחמי VIP בהם התרוצצו כל המי ומי והשיקו כוסות שמפניה. כמובן שהרגשתי לגמרי כמו ג'וליה רוברטס בסרט "אישה יפה" בשלב בו היא מסולקת מהחנות, לא, לא אמרתי להם BIG MISTAKE...והבנתי שכנראה מקומי לא ממש בהן, לפחות לא בשלב זה של חיי.

להרגיש ג'וליה רוברטס (צילום: שרון היינריך)

כמובן שרחוב שכזה מושך אליו את כל המי ומי. עשירי עולם, מנהיגים, חובבי אופנה ותיירים סקרנים הפוקדים את החנויות ולעתים קרובות אף יוצאים מהן עם שקיות. כמה מתבקש שבדיוק בשדרה הזו, בין כל מותגי האופנה, שוכן לו אחד המלונות המרשימים ביותר בפריז, מלון פלאזה אתנה. כך אפשר לצאת בכל יום לחנות יוקרתית אחרת, לבלות בה מספר שעות (בכל זאת, אלפי יורו על כל מוצר מחייבים התבוננות ארוכה) ולחזור למלון עם היצירות שנרכשו. המלון שפתח לראשונה את דלתותיו בשנת 1913, מקוטלג כ PALACE קרי מלון יוקרתי ביותר (רק מעטים זוכים להקרא פאלאס). בשנים האחרונות הוא אף עבר שיפוץ כללי ונפתח מחדש בשנת 2014, וכמה שהוא יפה.

אז בתי מלון יפים קוסמים לי, ואני תמיד מנסה לדמיין איך זה ללון בסוייטה שעלותה אלפי יורו ללילה, אבל עד שזה יקרה אני מרשה לעצמי מדי כמה שבועות ליהנות מחוויית שעת התה במלונות היוקרה. אחד המקומות הנחשבים ביותר לקיום הטקס הזה הוא חברנו, מלון פלאזה אתנה וזאת בזכות הפטיסרי המפורסמת שבו, המיוצרת תחת חתימתו של לא אחר מהשף פטיסייר הנחשב, כריסטוף מישלאק. את שעת התה אני מתכננת כשבועיים מראש ומזמינה מקום ב GALERIE שהיא אחד ממתחמי האוכל שבמלון. בצמוד לגאלרי שוכן לו אחד ממקדשי הקולינריה הפריזאיים, הלא היא מסעדת היוקרה של אלן דוקאס, השף המפורסם שחלק גדול מהמסעדות שבבעלותו מעוטרות בכוכבי מישלן. המסעדה של דוקאס במלון פלאזה אתנה מעוטרת בשני כוכבי מישלן והיא מגישה, בנוסף לתפריט הצהריים ולתפריט הערב, את אחת מארוחות הבוקר היוקרתיות והמרשימות ביותר שאכלתי בחיי. אז אם אתם יותר בעניין של ארוחות בוקר, פרגנו לעצמכם חוויה חד פעמית של מסעדת מישלן, המגישה מאפי בוקר פרי יצירתו של מישלאק, לחמים מעולים, מנות ביצה מעולות ועוד ועוד.

מיל פיי וניל א-לה-מישלאק (צילום: שרון היינריך)

אבל לשם שעת התה התכנסנו כאן, אז בואו נתחיל. אנחנו מגיעות למלון בארבע אחר הצהריים, צועדות ממגדל אייפל, בואך גשר אלמה, חולפות מעל הסיין ומגיעות אל פתח הארמון. שני בל בוייס מקבלים את פנינו ומברכים אותנו לאחר הצהריים נעימים. הם לא שואלים שאלות מיותרות ולא נראה להם מוזר שאנו נכנסות למלון, למרות שאיננו לבושות שאנל (מכאן אתם יכולים להבין שכדאי מאוד לבקר באחד המלונות האלה, גם אם אין כל כוונה להתארח בו, שהרי רק לראות אותם זה קסם). חולפות על פני הקבלה ומגיעות למתחם הגאלרי. את פנינו מקבל רב המלצרים, האחראי באותו אחר הצהריים על המתחם. הוא מושיב אותנו ליד אחד השולחנות ואני מתחילה להתבונן. מתבוננת בתפאורה המדהימה של הסרט שאני נמצאת בו, מרגישה כמו ניצבת בהפקת ענק בה מככבים ידוענים לצד אנשי עסקים, אילי נפט מהאמירויות לצד דוגמניות עמוקות מחשוף ואני.

אל השולחן נגשת בריגדה של אנשי צוות, האחת מניחה תפריט, השני מוזג כוס מים והשלישית מקרבת אל השולחן את עגלת המאפים והעוגות היוקרתית. התפריט מכיל קטגוריות שונות, אבל אנחנו כמובן קופצות היישר אל תצוגת האופנה של הקינוחים, כך נקרא הפרק הזה בתפריט של הגאלרי - DEFILE DES DESSERTS. אחרי עלעול מעמיק, אנו בוחרות את שעת התה המפורסמת בחתימת כריסטוף מישאלק LE GOUTER MICHALAK. "בחתימת" משום שמישלאק כבר לא עובד באופן יומיומי במטבח של פלאזה אתנה, אבל הוא היוצר, הוא מחלקת הקריאייטיב אם תרצו ולאחר שהוא יוצר, הצוות מייצר.

שמים לב לכל פרט ופרט (צילום: שרון היינריך)

ההזמנה נשלחת למטבח, ובנתיים עוסקים ב"דרסינג" של השולחן. מפיות כותנה נפרסות עליו וכלי כסף כבדים מונחים עליהן. הנה מגיעות צלחות מעוטרות בדוגמא אדומה עדינה, ולידן מונחים ספלי שתייה עם עיטור זהה. כל פרט נלקח בחשבון והתחושה הזו מדהימה. הבריגדה מתייצבת שוב. האחד מחזיק מגש רחב ידיים עליו מונח מבנה מיוחד המורכב משלוש קומות, עליו מונחים הקינוחים של שעת התה. "השף שלח לשולחן גם מיל פיי וניל מקורמל ורליג'יוז קרמל-בר-סאלה" אני מחייכת חיוך גדול, איך הוא ידע שזה בדיוק מה שהייתי בוחרת אם רק הייתי יכולה לאכול כל כך הרבה. חברת בריגדה נוספת מניחה את הקינוחים על השולחן ומלצר נוסף שנעמד לידה מגיש לה את השתייה, שוקולה חם המוגש בקנקן מסורתי ונמזג אחר כבוד לכוס. מתוך קנקן כסף ממורק מוזגת החברה מעט חלב לתוך כוס השוקולה, כאילו בקשה לדלל מעט את מתקפת הסוכר שמתרחשת על השולחן.

ממה מתחילים? האמת היא שגם בלי שני הקינוחים הנוספים שנשלחו אל השולחן, הרי ששעת התה הזו מספיקה לפחות לשני אנשים. היא עולה 44 יורו והיא כוללת שתייה חמה ואת כל החטאים הקטנים הבאים (החטאים מגיעים בצורת מיני קינוחים והם יכולים להשתנות מפעם לפעם על פי העונה): טוסט בריוש עם בננה ולימון ליים, ורין (קינוח כוס) מוס שוקולד מטורף הנקרא MOUSSE HYSTERIK, ורין קרמל וניל וטונקה, ורין טירמיסו עם מנדרינה וקפה, נגיסוני שוקולד קרוקנטיים, טארטלט מנדרינה קפה, שו (פחזנית) קרמל-בר-סאלה, מקרון יוזו (לימון יפני) וקוקוס, מיני מיל פיי וניל עם קרמל, ומרנג עם קצפת ואגוזי לוז.

אני יודעת, אפשר להתעלף (צילום: שרון היינריך)

אני בטוחה שרק מלקרוא את זה בלוטות הרוק שלכם עובדות ללא הפסקה, תארו לכם מה זה לטעום את הכל. כמובן שזה כמעט בלתי אפשרי לסיים כזה דבר, ולכן מומלץ לחלוק. התחלנו במיל פיי הוניל המקורמל, אני מאמינה שמיל פיי צריך לאכול כמה שיותר קרוב לזמן הרכבתו, משום שאני אוהבת את העלים שלי קריספיים וטריים טריים, לפני שקרם הוניל ריכך אותם. המיל פיי של מישלאק נהדר, הוא עשוי בצק עלים מקורמל וקריספי וקרם וניל משלושה סוגי וניל. כמות הוניל שהכונסה אליו לא הייתה מביישת 2 יחידות טארט וניל של פייר ארמה ביחד, ומי שמכיר את הטארט של ארמה יודע שיש שם יותר וניל מבכל קינוח ונילי אחר בעולם. אז זהו, שנמצא הקינוח הונילי יותר, עד כדי מעט מרירות, והוא מוגש במלון פלאזה אתנה. למי שאוהב וניל, מומלץ בחום לטעום את המיל פיי הזה ובדרך כלל הוא גם מוגש כמיני קינוח בשעת התה.

המשכנו עם המיני קינוחים ואת הרליג'יוז שמרנו לסוף, בכל זאת, מדובר באחת המנות המפורסמות של מישלאק וכדאי לשמור אותה לקינוח של הקינוחים. התחלנו עם נגיסוני השוקולד שהיו מושלמים, לאחר מכן עברו לורינים שהיו נפלאים אחד אחד. האהוב עלי ביותר היה באופן מפתיע קינוח מוס השוקולד, מזמן לא טעמתי כזה מוס עשיר, נהדר במרקמו ומאוזן כל כך במתיקות שלו, כלומר ממש לא מתוק. המשכנו אל המיני קינוחים הקטנים כשהבולט מביניהם היה המקרון יוזו וקוקוס, זאת למרות שאני לא חובבת של אגוז הפסח הזה, כאן הוא פשוט מושלם.

הקינוח האהוב עלי על צלחת מדהימה, כמו כל הכלים בהם הוגשו המעדנים (צילום: שרון היינריך)

ואז עברנו לקינוח :-) הרליג'יוז של מישלאק. השף פטיסיירים הצרפתים שמים דגש רב מאוד הן על הטעם והן על המראה. הקינוח הזה מביא את שני האלמנטים האלה במלוא עוצמתם. המראה, פשוט וואוו! הבצק הרבוך מצופה בבצק סבלה קראנצ'י ומעליו מרציפן עשי בצורה של מניפה עגולה, פשוט מרהיב! שלא לדבר על צורת ההגשה המיוחדת, על צלחת גדולה עם פופקורן מקורמל, טיפות קרמל, וריבועי קרמל. מזמן לא נהנתי כל כך ממראה של קינוח ומהגשה מושלמת שלו. הטעם, עומד באותה הרמה של המראה. הבצק הרבוך עדין ופריך, הקראנצ'יות של הסבלה מוסיפה עוד טקסטורה והקרם קרמל עם החמאה המלוחה מאוזן. התוספת הזו של המרציפן (במקום פונדנט) משדרגת את הקינוח ונותנת לו מתיקות שמשתלבת נהדר עם הקרמל המלוח. מבחינתי זו המנה המוצלחת ביותר והיא בהחלט ראויה להיות אחת ממנות הדגל של מלון היוקרה הזה.

שעת התה מסתיימת לה, אנחנו יוצאות אל הרחוב היוקרתי ונבלעות לנו במנהרות המטרו...לא, לא נפלה לנו אחת הנעליים ונותרה על המדרגות, אבל גם בלי זה הרגשנו כמו סינדרלה ולו לשעתיים קלות.

PLAZA ATHENEE

25 Avenue Montaigne
75008 Paris
מטרו: ALMA MARCEAU

שלכם
שרון

מלונות נוספים בסדרה:
HOTEL SCRIBE
HOTEL SHANGRI LA
HOTEL PENINSULA
HOTEL MANDARIN ORIENTAL
HOTEL LE BRISTOL

פאטאשו: טל ושרון, פריז. מטבחון - עוגת ערמונים עם טראפלס שוקולד- וויסקי ואוכמניות

אני לא יכולה לעמוד בפניה. עוגת ערמונים עם טראפלס שוקולד-וויסקי ואוכמניות (צילום: שרון היינריך)
מגיעה לשוק מובר ונגשת ישירות לדוכן העוגות של אוליבייה, אותו דוכן שרק בו אני מוצאת את פונדנט הערמונים המופלא. אוליבייה רואה אותי מרחוק ומסמן לי בעיניו שהיום כבר אין. הוא יודע כמה אכזבה הוא מזמן לי באותו הרגע, שהרי אני אחת מהמעריצות הקבועות שלו, של פונדנט הערמונים, לא של אוליבייה. האביב כבר הגיע לפריז ואגוזי החורף, הערמונים, כבר לא מגיעים לשווקים. הפונדנט הזה שמלווה אותי במהלך חודשי החורף נעלם קליל והוא ישוב רק בחודש ספטמבר-אוקטובר, תלוי במזג האוויר. מבחינתי ערמונים הם מוצר שצריך להימצא במטבח בכל ימות השנה, לא רק בחורף. נכון, הם מנחמים מאוד כשהם נמכרים קלויים וחמים בשווקי חג המולד (שיבואו עלינו לטובה לא עוד הרבה זמן), אבל הטעם שלהם חביב עלי בכל עונה, במיוחד אם מדובר בקרם ערמונים משולב בעוגת מון בלאן עשירה.

אז כדי להתגבר על החוסר הזה החלטנו, טל שפיגל ואני, להקדיש הפעם את "פאטאשו" שלנו לערמונים. בניגוד לקינוח האחרון שהעלנו בפינה, הלילי ואלי מסקרפונה ואננס, או לטארט המדהים המשלב לימון ומרנג פטל, הפעם המתכון פשוט יותר ומשתייך לתחום עוגות הנסיעה. GATEAU DE VOYAGE היא עוגה שלא צריך לשמור בקירור וניתן לקחת אותה לנסיעות, לפיקניקים או סתם להחזיק אותה מחוץ למקרר. בדרך כלל, העוגות האלה עשויות בשיטה של עוגות בחושות ואין בהן הקצפה של חומרי הגלם, עם זאת, אין הדבר מעיד על כך שניתן לשמור אותן לאורך זמן. למשל, עוגות בחושות רבות עם פירות, מומלץ לצרוך תוך כמה ימים, לפני שהעוגה מתחילה לפרוח :-) את העוגה שלנו אפשר לעשות בגרסת מקרר ובגרסת נסיעה, הכל תלוי ברצון שלכם לזלף מעליה קרם ערמונים שיהפוך אותה להרבה יותר מיוחדת ועשירה.

ערמונים בשוק חג המולד בפריז (צילום: שרון היינריך)

העוגה מורכבת בעצם מכמה אלמנטים, כשכל אחד יכול לבחור האם לעשות שימוש בכולם. אנחנו רק יכולים להמליץ לכם ללכת עד הסוף, כי השילוב פשוט מדהים. ניחוח הערמונים, בשילוב טראפלס השוקולד האיכותי עם הוויסקי כמעט מתבקש, ואז נכנסות האוכמניות ונותנות טוויסט מתוק חמצמץ המרים את העוגה לגבהים אחרים. גם קרם הערמונים שזילפנו מעל מוסיף המון, גם ברמה העיצובית וגם מבחינת טעמים, שהרי באפייה טעם הערמונים נחלש מעט וחיזוק הטעם בדמות הקרם, נפלא.

מוכנים לצאת לדרך? (צילום: שרון היינריך)

עוגת ערמונים, טראפלס שוקולד-וויסקי ואוכמניות
תבנית אינגליש קייק  (מהגדולות יותר, סביב 33X12)

חומרים:

טראפלס שוקולד וויסקי:
300 גרם שמנת מתוקה
300 גרם שוקולד מריר איכותי 67% ומעלה קצוץ
50 גרם חמאה
אבקת קקאו כהה ואיכותית
וויסקי

עוגת ערמונים:
270 גרם חמאה (בטמפ' החדר)
260 גרם סוכר
100 גרם ביצים (בטמפ' החדר)
30 גרם חלבונים (בטמפ' החדר)
360 גרם קמח
10 גרם אבקת אפייה
400 גרם קרם ערמונים (קונים בחנויות מתמחות)
140 גרם חלב
אוכמניות טריות
ערמונים שלמים לא מסוכרים (יש להשיג בשקית ואקום/פחית)

קרם שמנת וערמונים:
200 גרם שמנת מתוקה
200 גרם קרם ערמונים, בטמפ' החדר (קונים בחנויות מתמחות)
50 גרם חמאה

הכנה:

טראפלס שוקולד וויסקי:
מביאים שמנת וחמאה לסף רתיחה, יוצקים על השוקולד. ממתינים כמה שניות ומערבבים לקבלת גנאש אחיד. מוסיפים מעט וויסקי על פי הטעם ומכניסים למקרר לכמה שעות (4 לפחות). מוציאים מהמקרר ויוצרים בעזרת כף מלון או כפית, עיגולים קטנים (כדאי לעבוד מהר למניעת התרככות יתר של המאסה). מניחים בתוך אבקת הקקאו ועוטפים היטב בקקאו. מעבירים לכלי אטום ומכניסים למקרר עד לשימוש.

עוגת ערמונים:
מערבלים חמאה וסוכר ביחד (קרמאז'). מוסיפים ביצים וחלבונים וממשיכים לערבל. 
מנפים קמח ואבקת אפייה ביחד, מוסיפים לתערובת וממשיכים לערבל, לא יותר מדי. מוסיפים את קרם הערמונים ומערבלים מעט. מוסיפים חלב ומערבלים עד לקבלת מסה אחידה. חשוב מאוד לא לערבל יותר מדי בכל התהליך!
מקררים את הבלילה למשך שעה/שעתיים במקרר (מוזר אבל עובד!).
יוצקים לתבנית משומנת ומרופדת בנייר אפייה, נועצים בתוך העוגה טראפלס, אוכמניות ואם רוצים גם ערמונים שלמים.
אופים בתנור שחומם מראש ל 180 מעלות כ 40 דקות, או עד שהעוגה מתייצבת, מניחים לצינון בטמפ' החדר.

קרם שמנת ערמונים:
מקציפים שמנת מתוקה לפסגות קשות (קצפת יציבה)
מעבירים שליש מהקצפת לקערת קרם הערמונים ומקציפים ביחד.
מקפלים את יתרת הקצפת לקרם הערמונים, עד לקבלת מאסה אחידה.
מזלפים את הקרם על העוגה לאחר שהתקררה ומעטרים באוכמניות, או שמגישים לצד פרוסת עוגה.

בתיאבון! (צילום: שרון היינריך)


בתיאבון!
שלכם,
טל ושרון

סיור קולינרי בפריז - רוצים לטייל איתי בפריז? לבקר בשוקולטרי ובפטיסרי הכי טובות? להכיר את הטרנדים החדשים?

לצלול ביחד אל תוך הקרם (צילום: שרון היינריך)
פריז היא העיר המתוירת בעולם. עשרות מילונים של תיירים פוקדים את העיר מדי שנה, הם עוברים ממקום למקום, מבקרים באתרים המרכזיים ונהנים משפע של אטרקציות תרבותיות, היסטוריות וקולינריות. בדרך כלל נעזרים התיירים באחד ממדריכי הטיולים הרבים שנכתבו על העיר, מטיילים בקבוצה מאורגנת עם מדריך, או נעזרים במידע הרב שיש באינטרנט. כל טיול בפריז, מכל סוג שהוא, מפגיש את התיירים עם חוויות שאינן נגמרות.

אם אתם מתכננים להיות תיירים בעיר המדהימה בעולם, אשמח להציע לכם דרך אחרת לטייל. אחרי 4 שנים של מגורים בעיר האורות, והיכרות עם מקומות שלא מסומנים במדריכי הטיולים, אשמח להציע לכם סיורים קולינריים בעברית, מעט אחרים, בעיר הקסומה הזו.

לסייר ביחד במקומות העדכניים ביותר (צילום: שרון היינריך)

אם אתם זוג או משפחה, בלי ילדים או עם ילדים, או סתם קבוצה של כמה חברים, המעוניינים לראות את העיר מזווית ראיה מעט אחרת, יש לכם עם מי לעשות את זה. רק תגידו מה מושך אתכם, ואני אדע כבר לאן לקחת אתכם. ביחד נעבור כמה שעות של שכרון חושים, טעימות והסברים מקיפים שישאירו אתכם עם רעב לעוד ועוד מהתחום המתוק הזה.

לטעום את המתוקים הכי מתוקים בעיר האורות (צילום: שרון היינריך)

כמובן, שלאור עיסוקי בתחום הקונדיטוריה וההיכרות הנרחבת שלי עם פטיסרי, בולנז'רי ושוקולטרי בפריז, אשמח לבנות לכם טיולים המבוססים על תחום זה. יום, יומיים, שלוש שעות, ארבע שעות...כמה שתרצו. תוכלו להכיר את הפטיסרי הכי יוקרתיות, את הבולנז'רי שעדיין מייצרות את הבצק שלהן במקום ואת טובי השוקולטיירים הפזורים בכל רחבי העיר.

אז מי מגיע? ((צילום: שרון היינריך)


תתחילו לחלום, ואני אגשים!
אשמח לענות על כל שאלה במייל:
parischezsharon@gmail.com

נפגש בפריז,
שלכם
שרון

PROFITEROLE CHERIE, מותק של פרופיטרול

גבעות קטנות של אושר (צילום: שרון היינריך)
את פיליפ אורקה אני פוגשת לאחרונה לא מעט, השף פטיסייר החייכן הזה שקיבל את תואר ה MOF (Meilleur Ouvrier de France) בשנת 1994, נמצא כמעט בכל מקום בעולם הפטיסרי הצרפתי העדכני. הוא מתפקד מזה מספר שנים (מאז 2003) כנשיא איגוד בעלי תואר ה MOF בתחום הפטיסרי, מתוקף תפקידו הוא גם זה שמכריז על הזוכים החדשים בתואר כל ארבע שנים, מעמד הנחשב לאחד החשובים ביותר בתחום הפטיסרי העולמי. במקביל, מככב אורקה כאחד השופטים הבולטים בתכנית QUI SERA LE PROCHAIN GRAND PATISSIER המשודרת בערוץ FRANCE2. ואם לא די בכך, הרי שממש לפני כמה חודשים, החליט אורקה לפתוח מקום משלו בפריז, ולא סתם בפריז, אלא באחד האזורים המדליקים ביותר של העיר, אזור המארה הצפוני.

אורקה בפעולה (צילום: שרון היינריך)

כחלק מגל המונו-פרודקט בתחום הפטיסרי, קרי חנויות המבוססות מוצר אחד כמו חנות האקלרים של כריסטוף אדם, חנות הפחזניות POPELINI וכדומה, גם אורקה החליט לפתוח מקום בשם PROFITEROLE CHERIE המבוסס על סוג אחד של פטיסרי, הפרופיטרול. "בחרתי בפרופיטרול משום שאני מאוד אוהב את הקינוח הזה. בצק רבוך (בצק שו) במגוון של מילויים וציפויים, המורכב לכל לקוח על פי הזמנה. הרעיון היה לפתוח מקום המאפשר גם טעימה במקום, ולא רק רכישת קינוחים הביתה" מסביר לי אורקה, כשאנחנו יושבים ומנשנשים פרופיטרול. לא מדובר בעניין של מה בכך, שהרי רוב הפטיסרי בפריז מוכרות קינוחים ללא אפשרות לשבת במקום. בעיר בה יש מעל 30 מיליון תיירים כל שנה, הרי שאחד המחזות המזוהים ביותר עם העיר, הוא פיקניקים קולינריים המורכבים, איך לא, גם ממיטב הקינוחים הפריזאיים הנמכרים בעיר. בחודשי החורף, מהווה העובדה הזו בעיה, משום שלא נעים לשבת ולנשנש את הקינוחים בגנים או על ספסל פריזאי. כאן, זיהה אורקה חוסר והחליט לפתוח מקום שיוכל להוות עבורכם נקודת עצירה מתוקה באזור שבלי כל קשר לפרופיטרול, אתם חייבים לבקר בו.

הבסיס של כל פרופיטרול, בצק רבוך איכותי (צילום: שרון היינריך)

המקום, הורוד משהו, מעוצב בצורה נעימה והוא מכיל מטבח פתוח בו רוקחים את המנות, החל משלב אפיית בצק הפחזניות (ואז יש ריח, אוי הריח) ועד לשלב ההרכבה הסופית של הפרופיטרול, וכן מתחם ישיבה גדול יחסית. תוכלו לשבת לצד אחד השולחנות הפזורים במקום, או לקחת את הקינוחים הביתה, אפילו את אלה העשויים עם גלידה! "את חייבת לטעום את מנת המון-בלאן, היא אחת האהובות ביותר על הלקוחות שלנו גם מבחינת הטעם וגם מבחינה ויזואלית" מתעקש אורקה, וכמובן שאני מצייתת. פרופיטרול המון-בלאן, המכיל קרם ערמונים כיאה לכל קינוח בשם זה, משתייך לקבוצת הממולאים בגלידה, ולמה הכוונה? במקום תוכלו למצוא שתי קטגוריות מרכזיות של קינוחים - כאלה הממולאים בקרמים, וכאלה הנקראים GLACEES, קרי ממולאים בגלידה. כמובן שהאחרונים מתאימים ביותר לעונת הקיץ, אבל גם בחורף הם נהדרים.

לקחת הביתה, או לשבת במקום (צילום: שרון היינריך)

אורקה נכנס למטבח ורוקח לי באופן אישי את מנת המון-בלאן. הוא לא נמצא במקום באופן יומיומי, ומי שמתפעל את המקום הם צוות הפטיסיירים שעובדים עמו. אבל הפעם, הוא עוטה את המקטורן עם הקולר הכחול לבן אדום, אותו קולר שיכול לענוד רק מי שזכה בתואר ה MOF, ויוצר עבורי את היצירה שלו. מכיוון שהערמונים נחשבים לאגוזי חורף, הרי שהשילוב בינם לבין גלידה קרה מסקרן מאוד. הוא בוחר את הפחזנית היפה ביותר בעיניו. עגלגלה, עם הרבה מקום למילוי בתוכה, כזו שתפחה יפה באפייה, מעליה שכבה של בצק פריך שהוצמד אליה באפיה ויצר מעין קרום קרוקנטי נפלא. בעדינות הוא קוטם את חלקה העליון ומתחיל במלאכת המילוי, כמות נדיבה של גלידת ערמונים, קונפי של קסיס, שאנטיי וניל, חתיכות של ערמונים מסוכרים ופיסות עדינות של מרנג. וכאילו לא די בכך, מניח לי אורקה ליד המנה כוסית קטנה של רוטב ערמונים חמים עם וניל. הטעם נפלא! הבצק עצמו נהדר ועשוי בדיוק במידה הנכונה, השילוב של הגלידה עם הבצק הקורקנטי נהדר וכל מרכיבי המנה ביחד משתלבים בצורה נעימה. כמובן שכמו כל שילוב של גלידה עם רוטב חמים, גם כאן זה עובד והכמות הנדיבה של הרוטב שהוגשה לי בהחלט מספקת.

פרופיטרול לימון בהכנה (צילום: שרון היינריך)

עוד טעמתי את ה CITRON MERINGUE, הפרשנות של אורקה לטארט הלימון הקלאסי, המשולב במקרים רבים עם שכבה של מרנג. במקרה שלנו, ממלא אורקה את הבצק הרבוך בקרם לימון עשיר וחמוץ במידה, מעליו מניח מעין דסקית של מרנג צחור עם שקע קטן, אליו הוא מזלף קומפוט של לימון. מעל הקומפוט מזלף אורקה עוד מנה של קרם לימון ואת כל היצירה מעטר במקלות דקים של מרנג. את המנה מקשט אורקה עם זסטים של ליים המעניקים לה מרירות עדינה ורעננות. אני חייבת להודות שאני לא מחובבות לימון בעוגות, למרות שאת טארט הלימון המושלם של ז'אק ז'נה אני מוכנה לאכול בכל דקה ביממה. במקרה של פרופיטרול הלימון של אורקה, שילוב הטעמים נהדר והאיזון בין המתיקות והחמיצות עושה טוב למנה. גם כאן, הבצק הרבוך בשילוב שכבת הבצק הפריך הפציחה, היה נפלא.

פרופיטרול מון בלאן, מניחים את הזהב על היהלום (צילום: שרון היינריך)

ואיך אפשר בלי קרם ערמונים חמים (צילום: שרון היינריך)

בגזרת הפרופיטרולים עם הגלידות תמצאו, בין השאר, טעמים נוספים כמו וניל, קפה, קרמל, תותים ושוקולד. בגזרת אלו הממולאים בקרם תמצאו את הוניל, פרלינה, לימון ותפוז. כמובן שישנם גם טעמים מתחלפים בהתאם לעונות השנה ולחומרי הגלם הטריים. לטעמי, גם המחיר לא גבוה מדי (6 יורו ליחידה), בהתחשב בעובדה שמדובר במנה יפה בגודלה המוגשת בישיבה במקום. אז אם אתם במארה הצפוני, והמלצה שלי - אתם חייבים להיות שם, קפצו למקום החדש של אורקה, מובטחת לכם חוויה מיוחדת ומתוקה.

PROFITEROLE CHERIE

שעות פתיחה: שלישי עד שישי 12:30-20:00, שבת וראשון 10:00-20:00
17, rue Debelleyme
75003 Paris
מטרו: FILLS DE CALVAIRE

שלכם
שרון

טופס יצירת קשר

שם

אימייל *

הודעה *