כוכבים על פני המים, המסעדה השטה של ALAIN DUCASSE

שוקולד ופרלינה ממפעל השוקולד של אלאן דוקאס, אחד הקינוחים המוגשים על הספינה (צילום: שרון היינריך)
"את הרעיון הזה אנחנו הגינו, כחלק מקבוצת CITYSURFING והצענו אותו לאלאן דוקאס" מספר לי טל לנצמן המעצב הישראלי שנוגע בימים אלה בכוכבים בשמי פריז. שנינו עומדים על חלקה החיצוני של ספינה שעוגנת ממש למרגלות מגדל אייפל. מעלינו המגדל, מתחתינו נהר הסיין ולידנו יושב השף בעל עשרות כוכבי המישלן. ניכר שלנצמן ומאוריציו גלאנט, שותפו המקצועי והאישי מתרגשים מאוד מהמעמד. "פנינו לשף, שלא הסתיר את התלהבותו מהרעיון וכשנתיים וחצי שאנחנו בתוך הפרויקט הזה". הרעיון עליו מדבר המעצב הוא המסעדה החדשה של אלאן דוקאס, או יותר נכון הספינה החדשה שלו. הספינה של דוקאס היא הראשונה אותה מוביל שף בעל כוכבי מישלן, מדובר במסעדה בה מוגשות ארוחות צהריים וערב במהלכן שטה הספינה על הסיין בין המונומנטים של פריז. כשהיא עוגנת בנקודת התצפית הרומנטית ביותר בפריז, ניתן לנשנש בה חטיף של אחר הצהריים או להרים כוסית לחיי החיים היפים בעיר האורות.

גוונים של אפור ותנועות זרימה של מים (צילום: שרון היינריך)
בתוך הסיפור המרתק של הפרויקט DUCASSE SUR SEINE (דוקאס על הסיין) יש סיפור מרתק לא פחות של זוג מעצבי אופנה, ישראלי ואיטלקי, פורצי דרך שהביאו אל פריז את הגישה העיצובית הטרנסוורסלית. לנצמן בן ה 56 הגיע לפריז ב 1989 אחרי שלמד טקסטיל ואופנה בשנקר. "הייתי בן 23 ופעם ראשונה בחיי שהרגשתי שייך למקום כלשהו. כשהייתי בן 7 שאלתי את אמא שלי מדוע אני ישראלי ומדוע יהודי, תהיתי בעניין הזהות שלי. באותה השיחה הודעתי לאמא שלי שכשאהיה גדול אבחר הכל מחדש. כמובן שהיא כציונית של ממש נבהלה, אבל כשגדלתי אכן בחרתי". את השנים הראשונות בילה לנצמן בניסיון לבסס את עצמו בעיר האורות, בלילות עבד כאח אחראי בבית חולים לחולי נפש ובימים בנה את תיק העבודות שלו.

לפני השיט ברציף העגינה ועל השטיח מפת פריז (צילום: שרון היינריך)
"התמקדתי בתחום שנקרא תחזיות אופנה, הצעתי את עצמי למשרדים הטובים ביותר, חינם, רק כדי שייקחו אותי כסטאז'ר". לנצמן הצעיר והתמים, כהגדרתו, החל לאט לאט לפתח לעצמו סגנון מחקר ריאליסטי "הרעיון מבחינתי היה סגנון פחות מופשט ויותר צפייה בקהל, במשתמש הסופי". האפשרות המשמעותית הראשונה אותה קיבל הייתה ממגזין VIEW שעסק בתחזיות אופנה. בתחילה התבקש לכתוב כמה עמודים ואחרי שנתיים שלוש קיבל עשרות עמודים במגזין, דפי שער והגיע עד לתפקיד מנהל אומנותי במגזין. בהמשך פתח משרד וייעץ ללקוחות כמו לוריאל, שיסיידו, ריבוק ועוד. במהלך אחת התערוכות בהן ביקר פגש לנצמן את גלאנט, בן 55 במוצאו מאיטליה ומתגורר שנים רבות בפריז. גלאנט שמגיע מעולם ה"אוט קוטור" הציג בתערוכה אליה הגיע לנצמן כמבקר, השניים הכירו, התאהבו ומאז הם ביחד, גם בחיים האישיים וגם בחיים המקצועיים.

המגדל כמו חובק את הספינה (צילום: שרון היינריך)
"בשנת 2003 החלטנו לפתוח ביחד סוכנות בשם INTERWARE. הרעיון העומד בבסיס הפעילות שלנו הוא אותו אזור דמדומים שנמצא בין הדיסציפלינות השונות של עיצוב, אופנה ואמנות. מדובר בעצם בגישה טרנסוורסלית שנוגעת בכל התחומים האלה". אחת מנקודות המפנה בעשייה שלהם הגיעה בדמות הצעה שקיבל גלאנט מחברת באלרי לעצב להם כיסא ל"שואו רום" לשבוע האופנה של מילאנו. "אמרתי לו מה כסא? בוא נגיד להם שאם הם מזמינים מישהו מעולם ה"אוט קוטור" לעצב להם פריט, הוא צריך כבר לעצב להם קולקציה שלמה שתלווה בהשקה גדולה". החברה קיבלה את הרעיון של השניים והזמנה של עיצוב כיסא הפכה להזמנה של עיצוב השואו רום כולו עם קולקציית פריטים כמו ספריות, כיסאות מנורות. "מהרגע הזה הייתה סוג של התפוצצות, לאור החשיפה הגדולה קבלנו הרבה הצעות מחברות מובילות כמו "לה סוויט", "ויסטה אלגר" ועוד". הם החלו לעצב חפצים, רהיטים ואפילו חנויות כמו חנות מוזיאון הקרניבלה בפריז והמסעדה במוזיאון לאמנות מודרנית בלוקסמבורג.

קונספט עיצובי טרנסוורסלי (צילום: שרון היינריך)
"ואז, ב 2013 התקיימה תערוכת LOST IN PARIS של עיריית פריז, שהנושא שלה היה הקשר בין עיצוב ותיירות. הרעיון היה ליצור 28 פרויקטים עבור התערוכה, כשהמסר הוא שאנשים מטיילים יותר ויותר בשביל חוויות ופחות בשביל קניות. כמעצבים עיצבנו חוויות לתערוכה ובמסגרת אחת מהן פגשנו את כריסטוף גלינו שהיה אז המנהל של "בטו פריזיאן" (חברת ספינות ששטות על הסיין). גלינו התרשם מהשאפתנות שלנו לייצר פרויקטים כה רבים בזמן כל כך קצר". לימים עזב גלינו את החברה אותה ניהל והחליט לפתוח סטארט אפ בשם CITYSURFING, הוא לא שכח את הצמד המקצוען שהכיר במסגרת התערוכה והזמין אותם לעבוד אתו בצוות כמעצבים. ההתמחות של החברה היא בארכיטקטורה צפה וביוזמתה קם בשנת 2016 מלון בשם OFF הנמצא על הסיין באזור תחנת אוסטרליץ בפריז. פרויקט נוסף שיצא לדרך הוא מאפייה צפה שאמורה להיפתח על הסיין באזור האינווליד (עדיין אין תאריך פתיחה). הפרויקט השלישי הוא זה בזכותו אנו נפגשים, הספינה של אלאן דוקאס.

נקודת העגינה של הספינה על מפת פריז המעטרת את השטיח (צילום: שרון היינריך)
"החיבור עם אלאן דוקאס היה מיידי. גלינו יזם פגישה עם השף והצוות שלו לפני שנתיים וחצי. לקראת הפגישה הכנו פרזנטציה בצורת ספר שעשוי בצורה ארטיזנית - מצויר ביד, תפור ביד, ובו מובא הרעיון שלנו לספינה. הפגישה שהתקיימה בחצר של מלון פלאזה אתנה הייתה נהדרת, דוקאס השלים משפטים שהתחלנו, הרגשנו ממש זרימה ויצאנו בהרגשה טובה ומוצקה שנוצר חיבור טוב", מסביר לנצמן. הצוות הציע לדוקאס ניהול אמנותי של כל הפרויקט בכל ההיבטים, עיצוב פנים, עיצוב הריהוט, התקרות, השטיחים וכו'. כמה שבועות אחרי הצגת הפרויקט הם כבר קיבלו את האישור מקבוצת דוקאס לצאת לדרך והתחילו לעבוד בשיתוף פעולה עם הארכיטקט ז'ראר רונזטי המתמחה בארכיטקטורה של ספינות. שנתיים וחצי אחרי זה הושקה הספינה בערב מרגש בנוכחות ראש עיריית פריז, הגב' אן אידלגו.

טל לנצמן ומאוריציו גלאנט (צילום: אינטרוור)
בשעה 12:00 אנחנו מתייצבות ברציף בו עוגנת הספינה "הבורדינג מתחיל ב 12:00 וב 12:45 בדיוק הספינה יוצאת לדרך" מסבירים לנו במייל המצורף לכרטיס "הטיסה" שלנו. מסביבנו אלפי תיירים שעומדים ומצטלמים עם המגדל המפורסם. מדובר אולי באחת הנקודות המצולמות ביותר בפריז, לא סתם זו הנקודה בה בחר דוקאס למקם את נמל הבית של הספינה שלו. כיאה לשף במעמדו, הרי שהמסעדות של דוקאס נמצאות במקומות החשובים ביותר בצרפת, לעתים ממש בתוך או על מונומנטים צרפתיים. מסעדת "ז'ול וורן" בקומה השנייה של מגדל אייפל, מסעדת "אורה" בארמון ורסאיי, מסעדות המישלן שלו במלונות היוקרה "לה מוריס" ו"פלאזה אתנה" ועוד ועוד. הפעם, לא מדובר בעוד מסעדה, אלא במיזם ייחודי המהווה קפיצת מדרגה בתחום המסעדנות וגם בתחום השייט על הסיין.

דוקאס נמצא בפרטים הקטנים (צילום :שרון היינריך)
"בכל דבר שאנחנו עושים אנחנו מחפשים את ה Raison d'etre (סיבת הקיום), אנחנו סולדים מהדקורטיבי, ממשהו שנעשה לקישוט ולא למטרה כלשהי. בפרויקט הזה יש חשיבה על הסביבה, על הסיין, על הקשר בין הפריזאי לסיין. הפוטנציאל של הנהר אדיר ולא מנוצל, יש חיים מעל הגדות, אבל לא מספיק פעילות על הגדות ועל הסיין. הרעיון היה ליצור סביבה שתחגוג את החיים במים, משהו מפעים לב, עוצר נשימה". לנצמן מספר שעמדו בפניהם כמה אתגרים כמו יצירת קשר טבעי בין פנים הספינה לנהר. "למשל, צורות המים בתקרה עם מוטיבים תלת מימדיים של כסף וזהב ולדים שחבויים בין הגלים ויוצרים תנועה באמצעות ענן אלקטרוני שזורם באיטיות לאורך הגלים ומשתנה כל הזמן כמו המים". אתגר נוסף היה מתן חשיבות וכבוד לדבר המרכזי שהוא המצוינות וה Savoir faire של דוקאס. "סביבה רגועה, לא מנקרת עיניים, שימוש בגוונים רבים של אפור בעיצוב הפנים, אפילו המדים של צוות העובדים הוא בגוונים של אפור עם ניואנסים צבעוניים". לנצמן מספר בגאווה שאפילו הסינרים אותם עוטים חלק מהעובדים מיוצרים בעבודת יד של תפירה עילית על ידי האחים דניס וארצ'י ריאבקו מסטודיו HAVIE, הממוקם בתל אביב ומתמחה בייצור סינרי עבודה איכותיים.

בקשו לשמור את התפריט למזכרת (צילום: שרון היינריך)
את פנינו מקבל ז'אן-ז'אק מישל ומוביל אותנו אל השולחן ממש מול המגדל. אנחנו מתיישבת על כיסאות מעוטרים בקטעים ממפת פריז, גם הדוגמא על השטיח המרהיב המרפד את כל הספינה היא של מפת פריז ובמרכזו נקודה אדומה אחת המסמנת את מקום העגינה של הספינה על המפה. לאט לאט מתחילים להגיע לספינה אנשים נוספים. נרגשים, מחויכים, עם ברק בעיניים. האייפל הופך את כולם לילדים לרגע, יש משהו מרגש בזווית הזו ממנה רואים אותו. זקוף וגבוה כאילו מחבק את הספינה עם רגליו. אנשי צוות המסעדה לבושים כולם במדים אפורים המשתלבים בצורה נהדרת עם הצבעים האפורים של השטיח, הריהוט ועם התקרה הכסופה. לחלק מהם יש סיכות כסופות על החלק העליון של העניבה המעידות על תפקידם, כך למשל מעוטר מישל בסיכה בצורת בית, כיאה למארח, והסומלייה עוטה סיכה בצורת אשכול ענבים.

לחם טרי וחמאת בורדייה, סכנה אמיתית (צילום: שרון היינריך)
השולחנות מתמלאים, זוגות, קבוצה של חברים החוגגים יום הולדת, אשה שיושבת בגפה, פגישה עסקית. בזמן ההושבה מגיעים אל השולחן שלנו מלצר וסומלייה. המלצר מניח את התפריטים ומציע לנו משעשעי חייך בדמות קוביות קרוק מסייה, לאחר מכן מונחת על השולחן צלוחית ועליה שני סוגים של חמאות. "החמאה בה בחרנו היא חמאת בורדייה" מסביר מישל בהתלהבות. חמאת בורדייה נחשבת לאחת החמאות הטובות בצרפת, אם לא הטובה ביותר. היא מגיעה מהעיר סאן מאלו שבבריטני במגוון גדול של טעמים - אצות, יוזו, כוסמת, וניל, פטל ועוד. שתי החמאות הבסיסיות הן החמאה הטבעית והחמאה החצי מלוחה שאחוז המליחות בה יכול להגיע עד 3%, בזו של בורדייה יש 2.8% מלח והמליחות שלה נפלאה. מיד לאחר מכן מגיע לשולחן מלצר, מלווה במישל, ומציג לנו סלסלה ובה מגוון של לחמים לבחירה. "יש לנו גם לחם ללא גלוטן שמגיע מבולנז'רי שמבלאן" מעדכן מישל. לא מדובר בעניין של מה בכך, גם בפריז מתחילה לאט לאט לעלות המודעות למוצרים נטולי גלוטן, אם כי במסעדות פחות יוקרתיות או בביסטרואים נדיר יהיה למצוא התייחסות לנושא זה באגף הלחמים.

דורד וסלק, כמו ציור של מונה (צילום: שרון היינריך)
בשעה 12:45, כמעט בלי שנרגיש, השייט מתחיל והספינה יוצאת לדרך. מכיוון שהספינה חשמלית הרי שהשייט נטול רעש של מנועים והתחושה היא של מעין ריחוף על המים. בשיחתי עם לנצמן הוא מסביר שמבחינת הצוות הם חלק מהנהגה של שינוי, של הליכה לכיוון ירוק יותר, נושא מרכזי מאוד בפעילותה של אן אידלגו ראש עיריית פריז. מכיוון שהנושא קרוב מאוד לליבה של אידלגו, היא גם זו שגזרה את הסרט בליל ההשקה. כל שולחן מטופל על ידי צוות של מארח, מלצר וסומלייה המעניקים לאורחים שירות מקצועי ומוקפד, על פי סוג הארוחה אותה בחרו האורחים. כאן המקום לציין שישנן מגוון של אפשרויות לארוחת צהריים או ארוחת ערב בדרגות תמחור שונות (100 יורו לאדם עד 500 יורו) כשהמחיר כולל את השייט והארוחה עצמה.

כוסמין וארטישוק סגול, כמה שהמנה הזו טעימה (צילום: שרון היינריך)
מהתפריט, עליו אמון השף פרנסיס פובל, אנחנו בוחרות את המנות שנרצה לטעום. הארוחה נפתחת במנה עדינה של מעין פנקוטה של פטריות, המרקם מפתיע ביותר משום שהוא מעט ג'לטיני ורוטט, מרקם שבדרך כלל אני פחות אוהבת, אבל כאן הוא היה פשוט נפלא וטעם הפטריות מהטובים שטעמתי. למנת פתיחה קרה בחרתי דג דורד וסלק, הדג היה עשוי מדויק והשילוב שלו עם הסלק היה נהדר. בארוחה מהסוג שבחרנו מוגשת גם מנת פתיחה חמה, הזמנתי את תבשיל הכוסמין עם הארטישוק הסגול. האמת היא שהבטחתי לעצמי שאטעם מכל מנה כמה ביסים כדי שאעמוד בכל הארוחה, אבל המנה הזו הייתה כל כך טעימה שלא הצלחתי להפסיק לאכול אותה. השילוב של הכוסמין, הארטישוק והרוטב של המנה היה פשוט נהדר, גם נדיבות המנה מרשימה מאוד. למנה עיקרית הוגשה לי מנה נדיבה של דג Pollock עם ירקות ורוטב נפלא. לגלי הוגשה מנה נדיבה של נתחי בקר ותפוחי אדמה, הרוטב שליווה את המנה הזו הוא אולי אחד השיאים של הארוחה, רוטב יין ובצל עמוק ונזידי, יכול להוות מנה בפני עצמו.

פאר היצירה (צילום: אינטרוור)
על הגבינות דילגנו כדי שנוכל גם לטעום את הקינוחים של השף פטיסייר לואי תאין, בחרנו במנה של קינוח תאנים כיאה לעונה, עם גלידה של עלי תאנה. מנה עדינה ויצירתית המדגישה את חשיבות חומרי הגלם במטבח של דוקאס. אני נזכרת בשיחה שלי עם לנצמן "אחרי שהפרויקט אושר ויצאנו לדרך, הזמין אותנו דוקאס לארוחה וביקש שבהשראת הארוחה נבנה את הגישה הקונספטואלית והעיצובית של הפרויקט. למנה אחרונה הוגשה לנו קערת פורצלן עדינה ובה הר של פטלים שלוקטו ביד בגנים של דוקאס. בלי סוכר, בלי שמנת, נטורל. זה היה מושלם גם מבחינה חזותית וגם מבחינת הטעם. זו הייתה הנקודה בה קלטנו אותו. טהור, חסר פשרות, כל המטבח מבוסס על איכות חומרי הגלם, אין שום רצון לטשטש אותם" הוא מספר בהתלהבות. הבחירה של דוקאס בחומרי הגלם מרשימה, לכל דבר יש משמעות, למקור הבשר ולאזור בו דגו את הדגים, ליין הנבחר ולחמאה המשובחת המגיעה מבריטני.

הרוטב הזה, כמה עומק (צילום: שרון היינריך)
הקינוח השני שבחרנו "פריז בשוקולד ופרלינה", קינוח חובה לחובבי הז'אנר, המבוסס על מרקמים שונים של שוקולד ופרלינה מבית היוצר של מפעל השוקולד של אלאן דוקאס. אמנם הוא שף מטבח, אבל לפני כמה שנים הגשים דוקאס חלום ופתח לעצמו מפעל של שוקולד בלב הרובע ה 11 של פריז. במפעל מיוצר שוקולד Bean to bar, כלומר משלב פולי הקקאו לשלב השוקולד. מאז פתיחת המפעל הרי שכל השף פטיסיירים במסעדות של דוקאס עושים שימוש בשוקולד ובפרלינה המיוצרים במקום. הקינוח מגיע בצורה אובלית כשמעליו מעין שקע בו מונח קרם הפרלינה הגולמי, השילוב של השוקולד המריר עם הפרלינה המקורמל נפלא.

חומרי הגלם הטובים בצרפת על הצלחת, מנת הדג (צילום: שרון היינריך)
שעתיים חולפות להן ואנחנו כמעט לא מרגישות אין הזמן עובר, בתזמון מושלם מגיעה הספינה אל מקום העגינה. מישל מזמין אותנו להמשיך ליהנות מהנוף של המגדל וקשה לנו להיפרד מהקסם שעל המים. בנקודה הזו אני מבינה למה התכוון לנצמן כשהסביר לי שהם חלק מתנועה המאמינה שהפוטנציאל של הסיין אדיר והמראה של העיר מהזווית שלו פשוט מרתק. לדעתי מדובר בחוויה קסומה, בעיקר לתיירים אבל לא רק, שכן מדובר באירוע שלם הכולל שייט וארוחה, פריז במיטבה.

תאנים וגלידת עלי תאנים (צילום: שרון היינריך)


לאתר הספינה

שלכם
שרון


פרויקט מרגש עם SILIKOMART בעמק הסיליקון של איטליה, או כשבחרו אותי להיות פרזנטורית של תבנית

גאה להציג את סופיצ'ה אינקאנטו, התבנית שסיליקומארט שידכו לי (צילום: שרון היינריך)
שנת 2015, אני זוכרת את עצמי מסתובבת בין אלפי דוכנים בתערוכת המזון SIRHA המתקיימת כל שנתיים בעיר ליון שבצרפת. כמובן שהחלק האהוב עלי בתערוכה הוא אגף הקונדיטוריה והמתוקים, מגוון עצום של דוכנים ובהם חומרי גלם, כלים, תבניות, אריזות, ויטרינות, המילה האחרונה בכל תת תחום שקשור לתחום העצום הזה שרק הולך ומתפתח. ואז הגעתי לעמק הסיליקון, או יותר נכון ללונה פארק של תבניות סיליקון במגוון צורות שלא ראיתי עוד אותו רגע. באופן כללי אינני עושה שימוש בתבניות סיליקון לאפייה, אני יותר מתחברת לתבניות קשיחות מאלומיניום או מחומרים אחרים, אבל משהו בדוכן הזה שבה את לבי. "נעים מאוד, אני קיארה" קופצת עלי בחיוך קיארה מטיאצי הנציגה של חברת SILIKOMART, היא מסבירה בהתלהבות על החברה ומציידת אותי בתבנית מיוחדת ליצירת עוגיות עם תבליט שוקולד. באותה התקופה סיליקומארט רק התחילו להיכנס לשוק הישראלי וכמות הפניות שקיבלתי מהארץ לאחר פרסום המתכון לעוגיות הפתיע גם אותי וגם את היבואנים של החברה לישראל. מאז זרם הרבה סיליקון בנהר והיום תבניות החברה נמצאות כמעט בכל מעבדה של מקצוען או חובב אפייה.

ים של תבניות ממתינות לאריזה (צילום: שרון היינריך)
תבניות הסיליקון פרצו לחיינו בתחילת שנות ה 2000, רובן היו כתומות כהות והן הגיעו במגוון מצומצם של דגמים. באותה תקופה הן שווקו כדבר הבא בעולם הפטיסרי, כאלה שניתן לאפות בהן וגם להקפיא אותן, גמישות מאוד, קל להוציא מהן את העוגה ואין צורך בשימונן. כמו בכל תחום, גם בתחום זה התחלו לצוץ חיקויים ברמה נמוכה ביותר שהוציאו שם רע לתבנית הסיליקון. אופים התלוננו על ריח רע שיוצא מהתבניות, על התחממות יתר שלהן ועוד ועוד. בשנים האחרונות עם התפשטות תחום הפטיסרי הצרפתית אל מעבר לגבולות הרפובליקה, גדל גם השימוש בתבניות הסיליקון שמאפשרות עבודה בטכניקות מודרניות שהולכות ונהיות מורכבות יותר ויותר.

ומהחומר שבתוך החביות נולדות תבניות (צילום: שרון היינריך)

המכונות שהופכות סיליקון נוזלי לתבניות שכל חובב אפייה מכיר (צילום: שרון היינריך)
שנת 2018, אני מקבלת מייל ממטיאצי שמציעה לי להיות פרזנטורית של אחת התבניות החדשות של סיליקומארט. ההתרגשות גדולה, אני מיד נזכרת בפגישה הראשונה שלנו, איך הצגתי עצמי כבלוגרית עם כמה אלפי עוקבים באינסטגרם שחוקרת את עולם הפטיסרי הצרפתית. מאז שמרנו על קשר ובשנים האחרונות כמעט בכל פגישה שלנו היא מעדכנת אותי שבקרוב נעשה שיתוף פעולה גדול ביחד. לא תיארתי לעצמי שיעברו כמה שנים ואקבל הצעה כל כך מרגשת. על שיתוף הפעולה הייתי צריכה לשמור בסוד עד מועד מסוים, במהלך תקופה זו הגיעה אלי עם שליח מיוחד התבנית החדשה של החברה. התבנית שנחשפת בימים אלה היא לדעתי אחת התבניות המדליקות ביותר של החברה שיצאו לאחרונה. היא יכולה להתאים לעוגות אפויות, לקינוחים קרים וכמובן שגם לגלידות ולארטיקים. במסגרת שיתוף הפעולה התבקשתי להתאים לתבנית שני מתכונים, אחד לאפייה ואחד להקפאה, והוזמנתי על ידי החברה לבקר במפעל ובבית הספר שלהם לצילומים מיוחדים לקראת יציאת התבנית ששמה באיטלקית "סופיצ'ה אינקאנטו" (בתרגום חופשי, התמכרות או קסם רך).

בין כל ה"שטאנצים" נמצאת גם התבנית שלי (צילום: שרון היינריך)
המפעל של סליקומארט שהוקם בשנת 2002 על ידי דריו מרטלטו נמצא בפרברי העיר פדובה, כחצי שעה נסיעה מונציה. טומסו קוגו המכונה על ידי חבריו טומי מחכה לנו בשדה התעופה ובחיוך איטלקי אופייני מסביר לנו שהגיע בדיוק בזמן. בדרך הוא מספר לנו בהתלהבות על העבודה שלו בחברה, אנחנו מדברים על אוכל איטלקי ועל שימוש בחומרי גלם מקומיים, על חיקויים של אוכל איטלקי לטענתו בעולם ועל סבתא שלו הבשלנית. כאלה הם האיטלקים, פתוחים, חמים, אוהבים לאכול ומוכנים להתחייב על כך שהרגו שהם עושים הוא הטוב ביותר. כשמגיעים מפריז הרוח החיה האיטלקית בולטת עוד יותר, המעבר מנרגנות לחיוכים משמח מאוד.

כמעט אפוייה (צילום: שרון היינריך)

"חמה מהתנור", תבנית סיליקון טרייה (צילום: שרון היינריך)
מטיאצי מקבלת את פנינו בהתלהבות, איתה סיליביה רובין. "לפני שמתחילים חייבים לשתות קפה באיטליה" היא מכריזה ואנחנו כמובן מצטרפות לשעת הקפה של העובדים. מאוחר יותר נבין שכל כמה שעות עוצרים ושותים קפה, בבוקר, לפני ארוחת הצהריים, אחריה, אחר הצהריים ואז כבר עוברים לאפרול שפריץ. את הסיור אנחנו מתחילות ב"האנגר 78", מתחם מקסים שהוקם בצמוד לבניין החברה והמחסנים שלה. "הרעיון שעומד מאחורי המקום הזה הוא יצירת סביבה של מעבדות בהן אפשר לקיים סדנאות, קורסים והדגמות, כמו גם צילומים של תוכניות אפייה, סרטונים ועוד. כאן גם נצלם מחר את הקליפים שילוו את השקת התבנית סופיצ'ה אינקאנטו", מסבירה מטיאצי בהתלהבות. אנחנו מבקרות במשרדי החברה ורואות היכן נולדים הקסמים, תבניות שלא עולות בדמיוננו כבר נמצאות כאן בשלבים אחרונים של יצירה ובהמשך גם ייצור. היא מבקשת ממנהל בקרת האיכות אלברטו פאזטו המכונה ברטו להצטרף אלינו וביחד אנחנו עוברים אל המפעל עצמו.

התבניות נכנסות לאפייה (צילום: שרון היינריך)
"אחד היתרונות של החברה שלנו הוא העובדה שכל הייצור מבוצע באיטליה, אבל לא רק באיטליה אלא ממש בצמוד אלינו. כך אנחנו יכולים לשלוט בצורה מיטבית על איכות המוצר החלק משלב העיצוב ועד שלב האריזה והשילוח" מסביר פאזטו. המפעל שנמצא ממש מעבר לכביש הוא המקום המרתק ביותר במתחם. מדהים לראות את חביות הסיליקון הנוזלי הענקיות הופכות בתהליך מתוחכם לתבניות בהן אנחנו עושים שימוש יומיומי. "את הסיליקון, שנחשב לאיכותי ביותר, אנחנו מביאים מגרמניה, הוא מגיע בחביות האלה" מסביר פאזטו ופותח אחת מהן כדי להראות לנו את תחילתו של התהליך. לאחר מכן מועבר הסיליקון לאחת מ 20 מכונות שבמטה קסם וטכנולוגיה הופכות אותו לתבנית סיליקון לבנה, כתומה (הצבע המפורסם שאתם מכירים מהחנויות) או בצבעים אחרים שנכנסו לקולקציות במשך השנים. במפעל יש גם מכונות המייצרות תבניות פלסטיק מיוחדות שהן חלק ממגוון המוצרים של החברה.

השטאנץ (צילום: שרון היינריך)
לכל מודל של תבנית יש את ה"שטאנץ" שלה, אותו מלבישים על המכונה ובאמצעותו יוצרים את התבנית. המודלים מסודרים בטורים ארוכים, שלכל אחד מהם מספר סידורי באמצעותו מאתרים את המודל לפני הייצור. מדהים לראות כיצד הסיליקון הנוזלי יוצא מהמכונה בצורת תבניות שנערמות אחת על השנייה ועוברות להמשך התהליך שממש לא מסתיים עם ייצורן. "מבחינתנו כל תבנית צריכה לצאת מושלמת מהמפעל, לכן כל תבנית נבדקת ידנית על ידי צוות עובדים ומוסרות ממנה שאריות סיליקון" מסביר פאזטו ומוביל אותנו אל חדר ניקוי התבניות. כל תבנית עוברת תחת ידו של עובד או עובדת שבצורה ידנית מוודאים שהיא מהוקצעת וחלקה. "אחרי החלק הזה בתהליך, מגיע שלב חשוב ביותר" הוא מוסיף. "כל התבניות ללא יוצא מן הכלל מוכנסות לתנורים ופשוט נאפות במשך כ 6 -7 שעות. השלב הזה חשוב ביותר לבקרת האיכות של התבניות, כך אנחנו מוודאים שאין סיכוי שנשארים רעלים כלשהם בתבנית, מעין סטריליזציה". מדהים לראות שכל תבנית עוברת את התהליך הזה לפני שהיא מגיעה למתחם האריזה.

האריזות הכל כך מוכרות של סיליקומארט (צילום: שרון היינריך)
אחרי שנארזו מגיעות התבניות למחסנים ומשם משונעות למדינות רבות ברחבי העולם, כמעט שאין אדם העוסק בתחום האפייה שלא עושה שימוש בתבנית זו או אחרת של החברה. גם לישראל מגיעות מגוון של תבניות והקהל הישראלי אוהב אותן מאוד. "חברת סיליקומארט אכן מובילה בשוק הישראלי" מסביר מארק אטלי, הבעלים של חברת "מר קייק" המתמחה בייבוא ובמכירה של חומרי גלם לאפייה. "הישראלים מתחברים מאוד לתבניות הסיליקון כשלפי מה שאנחנו רואים השימוש הוא בעיקר לאפייה, יש מגוון גדול מאוד של דגמים מיוחדים והישראלים שאוהבים חדשנות מתחברים מאוד למוצר. גם בהיבט האיכות, ביחס למתחרים, סיליקומארט מובילה".


ברוח החדשנות מבינים בסיליקומארט שבנוסף לשף פטיסיירים המובילים שעובדים עמם בכל העולם, קיים קהל גדול מאוד פחות מקצועני או חובבן, מלא בתשוקה וברצון ליצור בבית ולשדרג את יכולות האפייה שלו. לצד פייר ארמה, כריסטוף מישלאק, אמורי גישון וג'ורדי רוקה ממסעדת "El Celler de Can Roca" הספרדית, שהגיעה בשנת 2018 למקום השני ברשימת 50 המסעדות הטובות בעולם, מקיימים בסיליקומארט שיתופי פעולה גם עם בלוגרים, אינסטגרמרים ומובילי דעת קהל ברשתות החברתיות. ."האנגר 78" הוא המקום שמפגיש את שני הקהלים של סיליקומארט, ובו אנחנו מצלמים את הסרטונים לקראת יציאת התבנית החדשה.

חוויה שקשה לתאר במילים, יום צילומים בינלאומי (צילום: שרון היינריך)
יום הצילומים מתחיל בראיון אישי בו שואלים אותי שאלות על העשייה שלי, על החיבור העמוק שלי לתחום הפטיסרי ועל הקשר עם סיליקומארט. בהמשך אנחנו עוברים למטבח הצילומים המאובזר ובמשך מספר שעות מצלמים סרטוני וידאו של שלבים בהכנת שני המתכונים. כל שעות הצילום האלו יסתכמו בסופו של דבר לקליפ קצר אחד שיוביל את מסע השיווק של התבנית. הכיף בתבנית הוא שהיא יכולה לשמש לכל מיני סוגים של קינוחים, גם אפויים וגם קרים. הלוק שלה מזכיר מעט צורה של קרמבו, או זילוף של גלידה רכה (מכאן גם השם שלה). מתכון אחד שבחרתי לתבנית הוא עוגה בחושה חומה לבנה מצופה בשוקולד מריר והמתכון השני מוס שוקולד לבן עם דובדבנים טריים בתוכו. במהלך הצילומים השתעשענו עם מגוון ציפויים וקישוטים לקינוח הקר. אחד הדברים המקסימים בתבנית הזו הוא האפשרות להפוך אותה בנקל לתבנית לארטיקים על ידי נעיצת מקלות קרטיב במסה והכנסתה להקפאה. אין כמו לטבול את המוצר הקפוא בציפוי שוקולד חמים ולנגוס.

הרגע הזה שבו התבנית נחשפת, פרזנטורית זו לא מילה גסה (צילום: שרון היינריך)
רוצים לקבל את התבנית שלי? כתבו לי כאן בתגובה מה אתם מתכננים לעשות עם התבנית ו 5 מכם יקבלו במשלוח ישיר עד הבית את התבנית החדשה של סיליקומארט (את התגובות ניתן להשאיר עד ה 7.10).



*עדכון ממר קייק - התבנית הגיעה לחנויות! היא נמכרת בתקופה זו במבצע ב 89 ש"ח, במקום ב 119 ש"ח.
המבצע לזמן מוגבל.


לעמוד התבנית כנסו.

תזכרו שחלומות מתגשמים
שלכם
שרון

עוגת שיש פרלינה בציפוי שוקולד עם אגוזים מקורמלים MARBLE CAKE PRALINE CHOCOLATE

לא תוכלו להפסיק לאכול אותה
לפעמים, בין כל השקות קינוחי חג המולד שמתרחשות בימים אלה בעיר האורות, הטכניקות המתוחכמות והזילופים מתחשק לי לאכול עוגה בחושה. דחוסה, עסיסית, כזו שאפשר להניח לצד כוס קפה לאטה ולהרגיש נחמה אמיתית. בשנים האחרונות במקביל להתפתחות טכניקות בתחום הקינוחים המרשימים והמעוצבים, יש גם התפתחות בתחום העוגות הבחושות, או בפי הצרפתים "עוגות הנסיעה". בעבר היו אלה העוגות שנלקחו לנסיעות ארוכות, הן לא דרשו קירור ומכאן הגיע שמן. כך למשל ה"גאטו נאנטה" עוגה בחושה עשירה בחמאה מלוחה, רום ושקדים המגיעה מהעיר נאנט. כמעט כל צרפתי זכה לאכול נאנטה שהוכנה על ידי סבתא בילדות. היום, העוגות הללו המכונות בפי הצרפתים פשוט CAKE, מגיעות במגוון גדול מאוד של טעמים וציפויים, כאלה שלעתים הופכים אותן לפחות פרקטיות לנסיעה, אבל ליותר  טעימות ועשירות.

אחת העוגות האהובות אצלי בבלוג היא העוגה הבחושה חומה - לבנה הכי לא פריזאית שהכנתי לממוש. הפעם החלטתי לשדרג אותה ולהוסיף לה פרלינה משובח וציפוי שוקולד ואגוזים. שני שינויים קטנים שהופכים אותה למעדן מופלא שאי אפשר להפסיק לאכול.

עוגת שיש פרלינה בציפוי שוקולד ואגוזים מקורמלים
תבנית אינגליש קייק גדולה 30X10

חומרים:
120 גרם שוקולד מריר
2/3 שני שליש כוס שמנת מתוקה (אפשרי גם לשלב חצי מהכמות חלב וחצי שמנת מתוקה)

150 גרם חמאה רכה
כוס סוכר
3 ביצים (M)
2/3 שני שליש כוס שמנת מתוקה (אפשרי גם לשלב חצי מהכמות חלב וחצי שמנת מתוקה)
גרגרים מחצי מקל וניל (לא חובה, אם החלטתם להוסיף את הגרגרים יש להוסיפם לשמנת)
2 כוסות קמח תופח

80 גרם פרלינה (או קרם נוגט)

לציפוי:
225 גרם שוקולד חלב קצוץ
50 גרם שמן רגיל
50 גרם אגוזי לוז מקורמלים קצוצים (ברס)

הכנה:
1. מחממים תנור ל 180 מעלות, משמנים ומרפדים תבנית בנייר אפייה.
2. ממסים בסיר על אש קטנה שוקולד ושמנת, מניחים בצד לצינון.
3. מערבלים במיקסר (אפשר גם בידני) חמאה עם כוס סוכר.
4. מוסיפים בהדרגה ביצים ומערבלים עד שהן נטמעות בתערובת.
5. מוסיפים לסירוגין קמח ושמנת עם וניל, מערבלים רק עד שהקמח נטמע בתערובת, יש להימנע מערבול יתר כדי שהעוגה לא תצא קשה ודחוסה מדי.
6. מעבירים כ 5-6 כפות מהתערובת הלבנה אל השוקולד המומס ומערבבים לקבלת תערובת אחידה.
7. יוצקים את התערובת הלבנה לתבנית משומנת ומרופדת בנייר אפייה, משטחים את התערובת.
8. מעל התערובת הלבנה יוצקים את תערובת השוקולד. בעזרת מזלג מערבבים קלות ליצירת מראה שיש.
9. מזלפים בצורה רנדומלית את הפרלינה על פני התערובת ושוב מערבבים קלות באמצעות מזלג.
10. אופים כ 40 דקות, על העוגה להתקבל יציבה, אך לא יבשה מדי. מצננים בטמפ' החדר ומכניסים למקרר לשלוש שעות.
11. בבן מארי ממסים שוקולד, מסירים מהאש ומערבבים פנימה את השמן ואת אגוזי הלוז המקורמלים.
12. טובלים את העוגה מכל צדדיה בשוקולד המומס כך שתתקבל שכבת ציפוי מלאה. מניחים על משטח מרופד בנייר אפייה ומכניסים למקרר להתייצבות.
13. מוציאים את העוגה מהמקרר כחצי שעה לפני ההגשה, פורסים לפרוסות  ומתענגים.

שלחו לי תמונות של היצירות שלכם, את חלקם אפרסם בסטוריז באינסטגרם

שלכם
שרון

מפעל השוקולד של BARRY ומעבדת השוקולד הסודית OR NOIR

אצבעות שוקולד ממכרות (צילום: שרון היינריך)
שעת בוקר מוקדמת, אני יורדת מהרכבת בתחנת מולן - ארדריקור ומסביבי ספסל אחד, בתים קטנים וטבע ירוק. מדהים איך בנסיעה קצרה מפריז אפשר להגיע לעולם אחר. ואז כשאני בוהה בירוק שמקיף אותי ומדמיינת שאני בכפר קטן בנורמנדי, ריח של שוקולד ממלא את האוויר ואני מרגישה לרגע בצומת רמת גן בתקופה שבה היה בה עוד ריח של שוקולד. ריחות הם זיכרונות, במקרה הזה זיכרונות מתוקים מאוד. שלוש דקות הליכה מהתחנה ממוקם אחד ממפעלי השוקולד של חברת BARRY CALLEBAUT, היום הוא אחד מיני רבים אבל פעם הוא היה המקום בו התחילה אחת מחברות השוקולד הגדולות בעולם.

מאות טונות של שוקולד ביום (צילום: שרון היינריך)
בשנת 1842 הקים שארל בארי את חברת CACAO BARRY בצרפת, את פולי הקקאו בהם עשה שימוש נסע לחפש באפריקה. בהמשך נכנסה משפחת לאקרה לעסק והרחיבה את פעילות החברה גם לדרום אמריקה. בשנת 1952 רקחו בבארי את השוקולד הראשון למקצוענים (55% קקאו) והיום אין כמעט איש מקצוע שלא עושה שימוש באחד השוקולדים של החברה. מגוון הפיתוחים שמיוחסים לבארי גדול מאוד, כיום נראה לאנשי מקצוע טבעי לעשות שימוש באצבעות השוקולד לאפיית הפה-או-שוקולה (Batons Boulangers), אבל רק בשנת 1963 הם הומצאו על ידי בארי. כך גם המיקריו, מוצר שכונה עם יציאתו לשוק אבקת הקסם של השוקולטיירים. מדובר בעצם באבקת חמאת קקאו שעוזרת לטמפרור מהיר של שוקולד. בשנת 1996 התאחדו שתי החברות - קקאו בארי הצרפתית וקאלבו הבלגית - וכך נולדה חברת בארי קאלבו המייצרת קרוב ל 2 מיליון טונות של שוקולד בשנה.

נטיפי שוקולד בדרכם ללקוחות (צילום: שרון היינריך)
"אנחנו מייצרים בין 200 ל 300 טונות של שוקולד נוזלי כל יום ועוד כ 100 טון של שוקולד מוצק" מסבירה לי אן פואקס, מנהלת האיכות של המפעל, כשאנחנו עומדות בתוך חדר הבקרה. "מכאן אנחנו שולטים על המכונות ועל חומרי הגלם המוזרמים לכל מכונה" היא מוסיפה. מפעל השוקולד של מולאן הוא אחד מבין 53 מפעלים של בארי קלבו שנמצאים במדינות שונות והוא מתמקד במספר סוגים של מוצרים. "אנחנו לא עוסקים כאן בכל עולם פולי הקקאו, ישנה הפרדה בין  המפעלים המייצרים את מאסת השוקולד, לבין המפעל שלנו שמתמקד בהפיכת מאסת השוקולד לשוקולד נוזלי וכן ביצירת כמה מוצרים של שוקולד מוצק". 

ממש כמו במסדר של חיילי שוקולד (צילום: שרון היינריך)
"למפעל מגיעות כ 40 מאסות שונות של שוקולד ממפעלים שונים. כל מאסה נבדקת על ידי 3 מומחי טעם שלנו שעובדים במפעל עשרות שנים. כל מאסה מקבלת ציון, כש 4 זו מאסה מושלמת, 3 טובה מאוד, 2 דורשת שינוי ו 1 המאסה לא טובה". לשאלתי מסבירה פואקס שבשנה פוסלים בממוצע 4 מאסות, מספר זניח באופן יחסי. מאסה יכולה להיות עם טעם מעושן מדי, מתכתי, חמוצה מדי ועוד. המאסות מגיעות מהמבורג - גרמניה, וויז - בלגיה ומנורמנדי שבצרפת. "מומחי הטעימות שלנו יכולים בכל רגע נתון להשוות את חומר הגלם שמתקבל במפעל לדוגמאות השמורות במעבדה, מעין פלטה של טעמים המהווה תיעוד של הטעם הרצוי. אם יש ספק ניגשים למקרר המיוחד בו שמורות טבלאות שוקולד בטעמים המדויקים ופשוט עורכים השוואות. בסופו של דבר אין תחליף לטועמים שמכירים כבר שנים את המוצרים".

בכל רגע נתון יכולים הטועמים להשוות את טעם המאסה לטעם טבלאות השמורות במעבדה (צילום: שרון היינריך)
במהלך הביקור שלנו במפעל פועלים פסי הייצור של ה Pepites de Chocolat, או טיפות שוקולד, בעצם נטיפי שוקולד קטנים שמשמשים למגוון מוצרים בתעשייה כמו עוגיות שוקולד צ'יפס, מאפי בוקר עם נטיפי שוקולד ועוד. אבל פס הייצור המעניין יותר והמרגש ביותר מבחינתי הוא זה של ה Batons Boulangers, מדובר באותם פסי שוקולד שהבולנז'רים מכניסים לאחד ממאפי הבוקר האהובים ביותר, ה"פה-או-שוקולה" (בתרגום פשוט, לחם עם שוקולד). בישראל לעתים קוראים למאפה הזה קרואסון שוקולד, אך מדובר בשם שגוי. מאפה זה מורכב מבצק עלים בתוכו מוחבאים שני פסי שוקולד עדינים, בעבר אולי מרחו באמת פסי שוקולד, אבל היום כל בולנז'ר עושה שימוש במקלות השוקולד של בארי, הבטון בולנז'ה. יש משהו מהפנט בצפייה במכונת הבטונים, פסים ארוכים של שוקולד הופכים בחיתוך מהיר לפסים קטנים ונארזים כמו חיילים בקופסאות קרטון, מעניין לאיזו בולנז'רי הם יגיעו.

שף פיליפ ברטרנד במעבדת האקדמיה לשוקולד (צילום: שרון היינריך)
בנוסף למפעל השוקולד יש במתחם עוד שני חלקים מיוחדים מאוד, הראשון הוא האקדמיה לשוקולד של קקאו בארי. שף פטיסיירים רבים ממדינות שונות עובדים עם המוצרים של החברה ויש חשיבות רבה לעשות בהם שימוש נכון ויעיל. לצורך העברת הידע הקימו בשנת 1973 את "האקדמיה לשוקולד" בה יכולים לקוחות, מקצוענים וחובבים ללמוד איך לעבוד עם המוצרים של החברה. כיום יש 20 סניפים של אקדמית השוקולד בעולם, 11 שף פטיסיירים ושוקולטיירים שעובדים עם החברה באקדמיות ועשרות שף פטיסיירים שהם שגרירים של החברה. בראש האקדמיה עומד היום השוקולטייר פיליפ ברטרנד, בעל עיטור ה MOF אותו קיבל בשת 1996 מהנשיא שיראק. בשנה הקרובה יחגוג 30 שנים של עבודה בקקאו בארי, לטענתו מקום עבודה שהוא אוהב מאוד. ברטרנד אחראי על פיתוח טכניקות לשימוש במוצרים, מייצג את החברה בהדגמות בתערוכות שונות וכן מלווה משנת 2005 את תחרות ה WORLD CHOCOLATE MASTERS. בשנת 2018 יתקיים גמר התחרות במהלך סלון השוקולד הבינלאומי בפריז וצפויים לקחת בו חלק מתמודדים מ 20 מדינות.

מעבדת הפיתוח (צילום: שרון היינריך)
אחד הבניינים המעניינים ביותר במתחם הוא מעבדת OR NOIR (זהב שחור). המעבדה הוקמה בשנת 2007 כמקום בו יכולים שף פטיסיירים ושוקולטיירים מהעולם כולו ליצור לעצמם שוקולד על פי טעמם ועל פי הצרכים שלהם. אמילי אלמנד מנהלת המעבדה מקבלת את פני ומובילה אותי אל חדר הטעימות. "ההכשרה שלי היא בתחום הנדסת המזון " היא מספרת "בכל שבוע אני מקבלת בממוצע 2 לקוחות למעבדת ייצור השוקולד כשהמטרה שלי היא ליצור עבורם את השוקולד שיתאים להם בצורה המיטבית מכל הבחינות". ראשית מתבצעת טעימה של סוגים שונים של שוקולדים, אלמנד מגישה לי בכל פעם שוקולד אחר עליו יש אות ומספר, על מנת שלא אדע מהיכן מגיעים פולי הקקאו של כל שוקולד. "הרעיון העומד מאחורי הסתרת מוצא השוקולד הוא מניעת הטיות שיש לנו לגבי שוקולד זה או אחר" היא מסבירה. אחרי זמן ארוך של טעימות וכוונון טעמים מודיעה אלמנד שיש לה רעיון לשילוב שיכול להיות רלוונטי לטעם שלי. היא מכניסה את כל הנתונים למחשב ויוצרת לי את מפת השוקולד שלי.

אלמנד בפעולה, יוצרת לי את השוקולד שלי (צילום: שרון היינריך)
לשאלתי מסבירה אלמנד שלכל מתכון היא משתמשת ב 3 עד 4 סוגים של שוקולד, לטענתה אם תעשה שימוש במגוון גדול יותר הרי שהמאפיינים של כל שוקולד יעלמו ולא תהיה משמעות לבחירות שעשה הלקוח. "בדרך כלל אני יוצרת שני מתכונים שונים ואז מזמינה נציג של אקדמיית השוקולד כדי לטמפרר את השוקולד שיצרנו ולראות כיצד הוא מתקבל אחרי ההמסה והטמפרור. אחרי הטעימה עושים עוד מתכון שהוא תיקון לאחר הטמפרור והלקוח מקבל דוגמיות על מנת לנסות לשלב את השוקולד במנות הרלוונטיות. בהמשך, אחרי החלטה שהשוקולד מתאים הוא יכול לקבל את השוקולד במטבעות ואת חלקם בצורת נפוליטנים שמתאימים להגשה לצד קפה וכו'". הרעיון הזה של יצירת שוקולד ייחודי מרתק בעיניי, שהרי הוא יוצר בידול בין השוקולטיירים או השף פטיסיירים והוא מאפשר לכל לקוח להתאים את השוקולד למוצרים ספציפיים בהם הוא רוצה לשלב אותו.

מפת השוקולד שלי (צילום: שרון היינריך)

מטפמררים לי את השוקולד (צילום: שרון היינריך)
לאחרונה הגיעו למעבדת הזהב השחור מתמודדי תחרות המאסטרס בשוקולד כשלכל אחד מהם יצרה אלמנד את השוקולד שלו. במסגרת אחת המשימות של התחרות יעשו המתמודדים שימוש בשוקולד האישי שלהם ויתבקשו ליצור טבלת שוקולד עתידנית בצורה חדשנית, בהתאם לרוח נושא התחרות  - עתיד הקקאו והשוקולד. כל המידע על תחרות המאסטרס בשוקולד בקרוב.

השוקולד שלי נולד (צילום: שרון היינריך)

שלכם
שרון

BLOG DAY כמה המלצות על בלוגים שאני אוהבת במיוחד

כשבלוג וגוגל נפגשים
הבלוג שינה את חיי. אולי זה נשמע לכם משפט מוגזם, אבל האמת היא שזו ממש המציאות. אני זוכרת את הרגע הזה בו ישבתי בדירה השכורה שלי בחיפה, ברחוב רענן, באחד הוואדיות שיורדים מהכרמל, מקשיבה לתנים ולחזירי הבר שפקדו את החצר של הבניין ותוהה לעצמי האם ללחוץ או לא ללחוץ. החלטתי לעשות שימוש במקש ה"אנטר" של המחשב המיושן שלי (שאיתן אהב מאוד לתקן לי גם אם היה מדובר בפירוק ובהרכבה של שעות, העיקר שהד"ר יטפל) ושיגרתי את הפוסט הראשון שלי לאוויר העולם. לפני 9 שנים בלוגרים של אוכל בישראל לא היו רבים מאוד ותחום הפטיסרי הצרפתית כלל לא היה מוכר. החוויות שלי מהביקורים בפריז בערו בי והרגשתי צורך עז לשתף את העולם, לצעוק את מה שאני מרגישה. 9 שנים חלפו מהפוסט הראשון, איפה הייתי אז ואיפה אני היום.

הלוגו שעיצבה לי ריקי תבור אחרי סיור שעשיתי לה

בתחילה היו לי כל יום כמה כניסות ואם להודות רובן היו של חברים ושל משפחה שהרגישו צורך לפרגן. לאט לאט תפס הבלוג תאוצה והפך לאחת הסיבות המרכזיות בזכותן שמחתי לקום בבוקר. רוב הקוראים מכירים את הסיפור שלי, אבל אם לסכם בכמה מילים, הרי שהבלוג הוא בעצם הגורם שבזכותו אני בפריז, הוא זה שגרם לי לחלום ואפשר לי להוציא מהפה את המילים - החלום שלי הוא לעבור לפריז ולחקור את תחום הפטיסרי בממלכת הקינוחים. אז כמובן שזה לא היה כזה פשוט והמקל של גבי ודבי (ילידי שנות ה 70 זוכרים?) לא ממש עבד לי, אבל בסוף זה קרה וכשנה אחרי לידת הבלוג נולד המעבר לעיר האורות. 9 שנים של כתיבה, 8 שנים של פריז, אהבה גדולה, חתונה, עסק פורח ועוד מיליון חלומות לעתיד. אז כן, הבלוג שינה את חיי, למעשה הוא הפך אותם לחלוטין, לטובים יותר, רחבים יותר, מעניינים יותר ועמוקים יותר.

ממוש, המתנה הכי שווה שהבלוג העניק לי
ה 31.8 הוא יום הבלוג הבינלאומי, יום בו בלוגרים מכל העולם ממליצים על בלוגים שהם אוהבים. רשימת האהבות שלי בתחום הזה כל כך ארוכה ולכן הבחירה לא פשוטה. הנה כמה המלצות על בלוגים ישראלים שעושים לי טוב בלב, כמובן שרובם בתחום הקולינרי אבל יש גם אחרים :-)

פיית העוגיות
מה עוד אפשר להגיד על ענבל לביא שלא נאמר. אז אני אגיד לכם, רוב האנשים מכירים אותה כ"פיית העוגיות" מעין שם במה שכזה שמאחוריו מסתתרת אחת הנשים שאני מאוד מעריכה בתחום הבלוגים ומתכוני הקינוחים. לביא מתייחסת לעיסוק שלה בשיא הרצינות וכל מתכון שהיא מעלה הוא יצירת מופת. בעולם שבו אנשים רבים מחפשים קיצורי דרך, היא מחפשת דווקא את כל מה שדורש השקעה רבה, טכניקות מיוחדות ובעיקר טעם נפלא. היא לא רק מוכשרת, היא גם סופר צנועה ונעימה ואופה לנו הפתעות חגיגיות לשנה הקרובה.

אבקת קסמים של מתיקות

מתוקים שלי
אחרי חן שוקרון אני עוקבת כבר כמה וכמה שנים, למעשה שתינו היינו בין הראשונים שפתחו בלוג בתחום הזה בארץ ושני הבלוגים שלנו נולדו די קרוב אחד לשני. גם שוקרון עברה שינוי גדול בחיים ומצאה בבלוג את הייעוד שלה, על כך אני מעריכה אותה מאוד. המתכונים שלה מדויקים, הצילומים נהדרים והמקצועיות שלה ניכרת בכל פרט ופרט. אחד הדברים האהובים עלי בבלוג מתכונים הוא נגישות המתכונים והיכולת לפשוט מתכונים מורכבים, ובזה שוקרון אלופה. אם אתם מחפשים מתכון מהיר לפיצה, חפשו בבלוג שלה, המתכון הזה הציל אותי לא פעם :-)

מתוקים שלה ושלנו


THE KITCHEN COACH
הגבר שבחבורה, עז תלם המקסים שהדבר הכי בולט אצלו הוא הצניעות והנחמדות אין קץ, נכון שאלו מאפיינים אישיותיים אבל הם משפיעים בצורה מובהקת על סגנון הבלוג והכתיבה שלו. תלם מתייחס לכל פוסט שלו כאל פרויקט לתואר שני, הוא חוקר ולומד ומנסה ולא מפרסם שום דבר בלי שהעביר אותו במעבדת הניסוי המפותחת שלו. הגישה שלו לחקור חומרי גלם לעומק, להבין את טכנולוגית המזון, אם תרצו ממש את הכימיה של החומרים מדהימה אותי בכל פעם מחדש. ספר הכרובית שלו כבש את השוק הישראלי ובעוז רוחו הוא גם עובד כרגע על הערוץ הבינלאומי. בהצלחה ומזל טוב על היצירה החדשה!

יאמן אתכם במטבח

פתיתים
אחרי גל ממליה מהבלוג פתיתים אני עוקבת כבר כמה שנים, אבל לאחרונה אני ממש חיה את הבלוג שלו. כחלק מההכנות לביקור הראשון שלנו בארץ השמש העולה, קראתי את כל הבלוג/ים של ממליה, ויש המון מה לקרוא. היכולת שלו לתעד בצורה מפורטת כל כך את החוויות שלו מיפן, החיבור האמיתי והטבעי שלו למקום הכל כך שונה הזה מרתקים אותי. אני ממליצה לכל אחד שאוהב אוכל ואסתטיקה לעקוב אחריו ואם אתם טסים ליפן אני לא רק ממליצה, אלא ממש מחייבת אותכם לקרוא את כל הפוסטים שלו על יפן, ויש הרבה כאלה.

שהשם לא יבלבל אתכם, זה לא פתיתים זה יהלומים

טיפול בבישול
הבלוג של רותם ליברזון הוא אחד האהובים עלי. אני נהנית לראות כיצד היא רוקמת את המילים ואת המתכונים שלה בצורה כל כך נעימה וקלילה. מעבר להיותה בשלנית מדהימה (אני עדיין מפנטזת על ארוחה פרסית) היא גם מלאה בכישרון לעיצוב ולצילום ולאנשים. כן, יש כזה דבר כישרון לאנשים ולליברזון יש אותו. בבלוג תוכלו למצוא מתכונים מסוגים שונים, מעדות שונות, מלוחים, מתוקים, כל מה שליברזון מבשלת למשפחתה. אגב, הספר הפרסי שלה מופלא והוא תופס מקום של כבוד על מדף בצימר הפריזאי שלנו.

בישול לגמרי יכול להיות טיפול


TAMARI AND ME
את תמר סלונים - ליבס (המכונה פשוט תמרי) פגשתי במרחבי המרשתת, האהבה שלנו למילים חיברה ביננו ומאז אנחנו מחוברות. הבלוג של תמרי לא קשור לאוכל אבל הוא קשור לביטוי עצמי, לאהבה לצילום, לכתיבה ולעיצוב, דברים שאני כל כך אוהבת ומתחברת אליהם בעצמי. בבלוג מפרסמת תמרי רשימות על מילים, על זכרונות טובים יותר וטובים פחות, נושאים כלליים ונושאים אישיים מאוד ועוד. בנוסף עוסקת תמרי בנושא לוחות חזון והשראה ואף מקיימת סדנאות בנושא המרתק הזה שצובר תאוצה בעולם כולו.

מילים, צילום, עיצוב
הבלוגריסטית
ואם יש לכם חלום לכתוב, אפילו קטן קטן, כזה שאתם לא נותנים לו לצוף ומדחיקים אותו באלגנטיות, זה הבלוג בשבילכם. אני מכירה עשרות אנשים שחלמו כמוכם לכתוב, חששו להביע את עצמם והיו בטוחים שאין להם מקום בתוך ים הבלוגים שמציף את העולם. חלקם ויתרו על החלום, חלקם עדיין חולמים אותו וחלקם לחצו על ה"אנטר". אז אם יש לכם חלום, זה הבלוג שידליק לכם פנס קטן לדרך המרתקת הזו. יונית צוק היא הבלוגריסטית, בעלת ידע עצום בעולם הבלוגים, מעבירה קורסים וסדנאות בתחום ומלווה בלוגרים בשלבים שונים של הקמת וכתיבת הבלוג. זכרו, חלומות מתגשמים  - אם חולמים ואם מקדמים אותם.

לחלום ולהגשים, אף פעם לא מאוחר


יש עוד כל כך הרבה בלוגים שאני אוהבת
שלכם
שרון

טופס יצירת קשר

שם

אימייל *

הודעה *