חבל הבאסקים, חופשה צרפתית קום איל פו PAYS BASQUE

משקה השוקולה החם הטוב ביותר בבאיון ולידו בריושים מרוחים בעוד חמאה (צילום: שרון היינריך)
בשנה שעברה בקרנו בפעם הראשונה בביאריץ שבחבל הבאסקים הצרפתי. טירוניות הגענו אל עיירת הגולשים הזו וניסינו להכנס למוד חופשה, כמו שהצרפתים קוראים לזה. כל שנה בחודש אוגוסט נוטשים הפריזאים את עיר האורות ויוצאים להם אל הווקאנס השנתי. בדרך כלל תהיינה החופשות ליד מקווה מים, אגם, ים, אוקיינוס, העיקר שיהיה רטוב ושורף משמש. גם השנה הזמין אותנו השף פטיסייר קארל מרלטי לבלות איתו כמה ימים מחופשת הקיץ שלו, אותה הוא מבלה בכל שנה באותו בית בביאריץ. ואיך נוכל לסרב?

כשהגענו לעיירה בפעם השנייה הרגשנו כבר שוחות בחומר, תרתי משמע. בבוקר קמים, האמיצים (כמוני) יוצאים לריצת הבוקר, ושלא תחשבו שמדובר בעניין של מה בכך. הבית בו אנו מתארחות שוכן בפסגת העיירה והירידה הנחמדה בריצה לכיוון הים מבשרת כי בדרך חזרה תהיה גם עליה. לאחר מכן יוצאים הנופשים מבתיהם, מצוידים בסלים, לכיוון מרכז העיירה בואך מתחם השוק והביסטרואים. מברכים זה את זה בבוקר טוב עייף, לוגמים קפה וטובלים בו קרואסון חמאתי. אחרי כמה שעות של רביצה בביסטרו נאלצים לקום ולקיים את טקס הקניות היומי. את חומרי הגלם הטריים רוכשים בשוק המקורה, פירות, ירקות, בשרים וכמובן שהדגים ופירות הים האיכותיים ביותר המאפיינים כל כך את האיזור. לאחר מכן עוברים לסניף הסופרמרקט שנמצא בסמוך לשוק לרכישת חומרים יבשים. הסופר הזה מתרוקן בכל יום כאילו להקת ארבה פשטה עליו.

חוף הים של ביאריץ, כמה קסם במקום אחד (צילום: שרון היינריך)
בשעות הצהריים חוזרים הנופשים לבתיהם לאכול ארוחת צהריים קלילה, חלקם ממלאים את המסעדות ובריי היין שמסביב לשוק, מתענגים על מנות דגים ופירות ים ומתבשמים מיין צונן. אחר הצהריים מוקדש לים, או אז מלאים החופים באנשים שמבלים בהם עד שעות הערב. ואז, הם מטפסים שזופים ועייפים אל עבר הבתים והחגיגות מתחילות. אוכל, יין, מוסיקה וחברים, ארוחות הערב מתמשכות אל תוך הלילה, בקבוקי היין נערמים ליד הפחים ועוד מעט יתעוררו הגולשים לגלישת הבוקר המסורתית, תלוי בגובה הגלים. 

רוטינת היום והלילה חוזרת על עצמה במשך כל תקופת החופשה, רוב דיירי בתי הנופש בעיירה נשארים בה ולא ממש זזים ממנה. לא ברור כיצד אפשר להשאר במקום אחד חודש שלום, אבל מסתבר שאפשר ולא די בכך, רבים מהצרפתים חוזרים בכל שנה לאותו המקום ולא מחליפים את אתרי הנופש שלהם. אנחנו מחליטות לצאת הפעם מביאריץ ונעזרות ברשת הרכבות הנוחה שמאפשרת מעבר קל לערים סמוכות.

מבט מהמגדלור של ביאריץ (צילום: שרון היינריך)

הנה כמה המלצות על מקומות קסומים מחוץ לביאריץ:

דרך השוקולד הצרפתית מתחילה בעיר BAYONNE
כמה דקות נסיעה ברכבת מביאריץ, נמצאת אחת הערים המרתקות בחבל הבאסקים, כשאני אומרת מרתקות אני מתכוונת מבחינה שוקולדית. כמובן שגם אם אתם לא חובבי שוקולד או היסטוריה של שוקולד יש מה לעשות בבאיון, כשהעיר העתיקה מהווה מוקד משיכה לתיירים רבים המגיעים לאזור.

שוקולד בחבל הבסקים הוא יותר מ"רק" שוקולד, הוא בעצם מקור השוקולד בצרפת ומכאן חשיבותו. הראשונים שהוסיפו סוכר לקקאו, היו בעצם הספרדים במאה ה 16. היהודים שנסו מפורטוגל לצרפת, הם אלה שהביאו ביחד אתם את פולי הקקאו, שמקורם בונצואלה, לעיר באיון. מאז, התפתחה תרבות עשירה מאוד של שוקולד בבאיון ונולדו בה מותגי שוקולד רבים. היהודים, הם אלו שלימדו את המקומיים את רזי התחום, מה שלא מנע מהאחרונים לנסות לנשל אותם מעבודתם במאה ה 17, כשהאנטישמיות התעוררה גם בקרב גילדת השוקולטיירים.

טבלאות השוקולד המקסימות של קאזנב (צילום: שרון היינריך)
כיום, אפשר למצוא בבאיון כמה מותגי שוקולד הקיימים בעיר מעל 150 שנים. נכון, לא מדובר בבוטיקי השוקולד המפונפנים של פריז, אבל יש משהו קסום בביקור בחנויות שהן קובייה מההיסטוריה של השוקולד בצרפת שנחשב כיום לאחד הטובים בעולם, אם לא הטוב ביותר.

CHOCOLAT CAZENAVE
אחד המקומות שרק עבורם שווה להגיע לעיר באיון הוא סלון התה של מותג השוקולד קאזנב, הקיים משנת 1854. את מותג השוקולד הזה הקים פייר מרטין קאזנב בהיותו בן 22, כשבשנת 1864 עברה השוקולטרי לכתובת בה היא נמצאת עד היום. בהמשך נקנה המותג על ידי משפחת ביראבן, משפחה של שוקולטיירים ידועים מאוד מהעיר. כיום מהווה הסלון-דה-תה מקום עלייה לרגל לחובבי מתוק מכל העולם שמגיעים אליו במיוחד כדי לטעום את השוקולד המיוצר עדיין בשיטה ארטיזנלית (מלאכת יד), אבל בעיקר כדי לטעום את משקה השוקולד החם העשוי בצורה מיוחדת.

המנה המפורסמת ביותר של קאזנב היא השוקולה שו (משקה שוקו חם) המוקצף ביד, ומלווה בקערית קצפת וטוסטים מבריוש מרוחים בחמאה. קראתם נכון, אתם מוזמנים לחזור ולקרוא שוב. מדובר במנה שנשמעת מוגזמת מבחינת כמות הקלוריות שיש בה, אך השוקו החם עדין מאוד ומבוסס על חלב ולא על שמנת והקצף שנוצר מהקצפת החלב ביד הופך את המשקה לקליל ואוורירי ביותר. לצד המשקה מונחת מנת קרם שאנטיי, כלומר שמנת מתוקה מוקצפת ושני טוסטים מלחם בריוש חמאתי, מרוחים בעוד חמאה שנמסה לתוכם. מדובר במנה נהדרת ומנחמת והיא מתאימה כל כך ליום סגרירי. יש לקחת בחשבון שבימים עמוסים ניתן להמתין לשוקולה כחצי שעה, לאור העובדה כי כל משקה מוקצף אה-לה-מינוט באופן ידני.

טובלים את הבריוש המרוח בחמאה בשוקולה החם (צילום: שרון היינריך)


כתובת: 19 rue Pont Neuf
שעות פתיחה: שלישי עד שבת 09:15-12:00 וגם 14:00-19:00


DARANATZ
אחד ממותגי השוקולד הוותיקים ביותר בביון הוא דאראנטז, הקיים כבר מ 1890. למותג שתי חנויות, האחת בביון והשנייה בלב ביאריץ, והוא נחשב לאחד מבוטיקי השוקולד הטובים של ביון. בחנות ניתן למצוא מגוון גדול של בונבוני שוקולד (מה שאנו נוהגים לכנות, פרלינים), חטיפי שוקולד ומגוון של כ 20 טבלאות שוקולד בטעמים שונים ובאריזות מרהיבות.

כתובת: 15 rue Pont Neuf
שעות פתיחה: שני 10:00-19:00, שלישי עד שבת 09:15-19:00

קפיצה קטנה לספרד HONDARRIBIA
הכיף הגדול ביותר באירופה הוא היכולת לעבור בנקל בין מדינות, לעתים כמה צעדים מפרידים בין מדינה למדינה. השינוי הזה של שפה, תרבות, ארכיטקטורה ואוכל כמובן מרגש אותי בכל פעם מחדש. ביאריץ קרובה מאוד לחלקה הצפוני של ספרד וכמובן שכל אזור הבאסקים הצרפתי מושפע מאוד מקרבה זו.

על מה היא חושבת? (צילום: שרון היינריך)
פחות משעה נסיעה ברכבת מביאריץ נמצאת העיר HENDAYE, העיר הדרומית מערבית ביותר בצרפת שנמצאת על הגבול עם ספרד. בעיר עצמה פחות הסתובבנו והיא הייתה עבורנו רק נקודת מעבר לעיר ספרדית קסומה בשם הונדריביה. בעלות של פחות מ 2 יורו, תוכלו לקחת שייט של כמה דקות על שפך נהר הבידסואה, מאונדיי אל הונדרריבייה, שייט שיקח אתכם אל תרבות שונה, שפה שונה והרבה טאפאס.

הונדריבייה הנקראת בצרפתית פונטאראבי (פרט חשוב שיעזור לכם להימנע מחוסר הבנה, משום שהצרפתים לא עושים שימוש במילה הונדריביה) היא מקום קסום לבילוי של חצי יום. מעניין מאוד לשוטט ברחובות העיר העתיקה ולראות את צורת הבנייה השונה כל כך מצרפת. מכיוון שישנן עליות חדות מהים לכיוון בתי המגורים באזורים העליונים של העיר, הרי שישנה רשת של דרגנועים שתקח אתכם אל החלק העליון שלה.

שיט של כמה דקות ואתם בספרד (צילום: שרון היינריך)

את הבוקר פתחנו בקפה טעים (באופן יחסי לקפה הצרפתי) בבית קפה בשם AMONA MARGARITA. במקום מוצעים מגוון של מאפים (אם נשווה למאפים הצרפתיים המצב חמור), לחמים וארוחות בוקר. העיצוב מודרני ומפתיע ביחס לעיצובים הקלאסיים יותר שניתן למצוא בעיר.

בצהריים מגיעה שעת הטאפאס או הפינצ'וס, בשעה הזו מתמלאים ברי הפינצ'וס שברחוב סאן פדרו בהמוני אנשים שמעמיסים על הצלחות עוד ועוד מנות מהחטיפים הקטנים והמסוכנים האלה. כשאני אומרת מסוכנים הכוונה היא שאי אפשר להפסיק לאכול מהם והמגוון פשוט עצום. אחד המקומות הטובים ביותר לנסות את המנות הספרדיות האלה הוא SARDARA BAR שלוקח את המסורת לכיוון מודרני. המגוון אולי לא גדול כמו בברים התיירותיים יותר, אבל המנות איכותיות מאוד וניכר שחומרי הגלם בהם עושה השף שימוש מעולים. אגב, הפינצ'וס מכונים לעתים גם טאפאס, אך ההבדל בין שתי המנות הוא בכך שבדרך כלל הפינצ'וס הם מנות המונחות על לחם ומחוברות אליו באמצעות קיסם, בעוד שבטאפאס אין קיסמים. כיום, בעיקר בקרב הלא ספרדים, יש ערבוביה בין המונחים ובדרך כלל מכונות המנות כולן טאפאס.

סרדרה, כמה טעים (צילום: שרון היינריך)
אחרי ארוחת הצהריים נעלמים כולם לסיאסטה והעיר מתרוקנת מאנשים, זה הזמן שלכם לקחת את השיט בחזרה לצרפת :-)

AMONA MARGARITA
כתובת: Bernat Etxepare Kalea 1B
שעות פתיחה: שני עד שישי 07:30-21:00, שבת וראשון 08:00-21:00

SARDARA BAR
כתובת: San Pedro Kalea10
שעות פתיחה: ראשון עד שלישי 11:00-23:00, רביעי עד שישי 11:00-10:00, שבת 11:00-00:00

אמונה מרגריטה. קפה שיקי בלב הונדריבייה (צילום: שרון היינריך)


ובחזרה לביאריץ, בנוסף לכתובות המעלות שבכתבה הקודמת, הנה עוד המלצה:

MAISON ARUSTEGUY מעדנייה באסקית אבל לא רק
אחד הדברים האהובים עלי הוא לגלות אילו חומרי גלם מאפיינים את האזורים בהם אנו מטיילות. חלק גדול מהנסיעה מוקדש לתוצרת מקומית שלאחר מכן מיובאת על ידינו במזוודות לעיר האורות. כמובן שסופר מרקטים הם ברשימת היעדים החשובים בכל נסיעה, כך גם שווקי האוכל וכמובן שהמעדניות.

אחת המעדניות הכי ותיקות ומפורסמות בביאריץ היא ARUSTEGUY שנמצאת במרכז העיר וקיימת כבר משנת 1875. במעדנייה תוכלו למצוא חומרי גלם שונים, חלק מאזורים אחרים בצרפת, אך הדגש הוא על תוצרת מקומית. אחד המוצרים המאפיינים ביותר את האזור הוא הפימו ד'אספלט (PIMENT D'ESPELETTE), אותו פלפל אדום מעט חריף שמזוהה כל כך עם העיר אספלט. כמעט בכל מנה תמצאו את הפלפל הזה שמהווה תבלין בסיסי בכל בית ובכל מסעדה. את הפימנט ד'אספלט אפשר למצוא בכל מעדנייה בביאריץ, אבל זה של המעדנייה הספציפית הזו פשוט נהדר.

לא לשכוח לרכוש פימו ד'אספלט (צילום: שרון היינריך)
בנוסף לתבלין עצמו, תוכלו להנות מחרדל עם אותו פלפל, מחיות שלו, קונפיטורת בצל עם פימו ד'אספלט ועוד ועוד. בנוסף למלך התבלנים של האזור, כמובן שגם שימורי הים מאפיינים מאוד את הערים שלחופי האוקיינוס. כך תוכלו למצוא במעדנייה שימורי טונה, סרדינים ואנשובי באיכות מעולה, כמו גם גבינת כבשים מהאזור, שמני זית ועוד.

כתובת: 5 Avenue Victor Hugo
שעות פתיחה: שני 15:30-19:00, שלישי עד שבת 09:30-13:00 וגם 15:30-19:00

ואיך אפשר בלי המלצה חוזרת על MAISON ADAM
בשנה שעברה גילינו את המקום שמבחינתו הוא חובת ביקור בכל קפיצה לאזור. פטיסרי - שוקולטרי בסקית, שהחלה את דרכה בשנת 1660, בעיר SAINT-JEAN-DE-LUZ שנמצאת דרומית לביאריץ. אין כאן קינוחים מפונפנים וגלאסאז'ים צבעוניים, אלא בעיקר מגוון של עוגות מקומיות, ברובן ללא קרמים וללא קצפות, מתאימות מאוד למזג האוויר הים תיכוני.

המקום מתמחה בפטיסרי בסקית ובכלל זה במקרונים המקומיים, בטורון ובמעדן שאני, באופן אישי, התמכרתי אליו הלא הוא הגאטו באסק (GATEAU BASQUE). המקרונים הבאסקיים רחוקים מרחק שנות אור מהמקרונים הפרזיאיים המפונפנים והמהוקצעים. הם לא צבעוניים, לא ממולאים בגנאשים בטעמים שונים וגם לא נראים כמו משהו ששווה לטעום. אבל! כשטועמים אותם, מבינים שהמקור תמיד הכי טוב. מדובר בעוגיות עדינות, בטעם שקדים שאי אפשר להפסיק לאכול.

גם מתכון יגיע, עובדת על זה (צילום: שרון היינריך)
מבחינתי החלק המעניין יותר בחנות, הן העוגות הבאסקיות המדהימות, המאפיינות את כל האיזור. ראשונה, העוגה שקיבלה את השם המתבקש, גאטו באסק. מדובר בעוגה המבוססת על בצק פריך עדין ממולא בקרם פטיסייר או בקרם פטיסייר עם דובדבנים שחורים, שמעליו מונח עוד חלק של הבצק הסוגר אותו מלמעלה כמו מכסה. כך נוצרת בעצם עוגת בצק ממולאת בקרם, והמעדן הזה הוא אחד הטובים שטעמתי. היום, ניתן למצוא וריאציות שונות לעוגה, כמו עוגה באסקית עם שוקולד, עם פיסטוק ודובדבני אמארנה וכו. גם עוגות הנסיעה (עוגות שלא דורשות קירור, ומכאן שמן) הן מהטובות ביותר שטעמתי בקטגוריה הזו, נסו את זו עם הלימון ואת אגוזי הלוז עם הפרלינה.

ולקינוח, מומלץ לקנות לפחות שתי יחידות מהעוגה המפורסמת של אדאם, שכמוה לא טעמתי בשום מקום אחר, ה CHEMIN DE FER. עוגה המורכבת מבצק פריך ממולא בקרם מרציפן שקדים עם פיסטוקים וציפוי של אבקת סוכר. נשמע פשוט? נסו אותה, גם אם אתם לא חובבי מרציפן, ואל תשכחו לכתוב לי תודה.

כתובת: 27 Place Geroges Clemenceau
שעות פתיחה: כל השבוע 09:00-13:00 וגם 14:00-19:00

ועוד קצת מהונדריבייה (צילום: שרון היינריך)
הצד הספרדי, דקות ספורות מזה הצרפתי (צילום: שרון היינריך)

שלכם
שרון


4 תגובות:

  1. כתבה יפה ומושקעת, כרגיל. מזל טוב בעוד 4 ימים.

    השבמחק
  2. נשמע נפלא. ואם יש לך עוד לספר על חבל הבאסקים הצרפתי אשמח מאוד לקרוא!! פוסט מענג...

    השבמחק
  3. אנונימי14/9/16 06:57

    הבסקים הם האנשים הכי נחמדים גם בצרפת וגם בספרד, יש לי כמה חברים מהאיזור ובקרתי שם הרבה פעמים. אבל, איך אפשר לא לכתוב על הז׳מבון דה באיון, על שוק הטונה בסאן ז׳אן דה לוז ועל פיפאראד שמכינים מהפלפלים שתיארת?

    השבמחק
  4. איזה פוסט טעים. כמה שאפשר ללמוד על תרבות והיסטוריה דרך האוכל. חידשת לי בעניין השוקולד והספרדים ועשית לי חשק עז לשוקולה ולבריוש בחמאה. אח...
    אמנם אני לא אנינת טעם במיוחד אבל גם אני אוהבת לבקר בסוףרים מקומיים בכל טיול. עד כה המעניין ביותר היה בסין...

    השבמחק

תודה על התגובה, שיהיה מתוק :-)

טופס יצירת קשר

שם

אימייל *

הודעה *